עץ יוסף על דברים רבה · פרק 2 · פסקה 31

הלכה אדם מישראל שקרא ק"ש. היינו פסוק ראשון. ולא דקדק באותיותיה מהו שיצא ידי חובתו. והכוונה לפי דאי' ברמ"א בש"ע א"ח סי' ס"א סעיף ד' ויש להפסיק בפסוק ראשון בין ישראל לה' [דאל"כ הוי משמע ח"ו שישראל הוא ה'] ובין אלהינו לה' השני כדי שיהא נשמע שמע ישראל כי ה' שהוא אלהינו הוא ה' אחד. ויש להפסיק בין אחד לברוך כי עיקר קבלת מלכות שמים הוא פסוק ראשון ע"כ. וכתוב בש"ע שם ידגיש יו"ד של שמע ישראל שלא תבלע ושלא תראה אלף. ידגיש בדל"ת של אחד שלא תהיה כרי"ש. לא יחטוף בחי"ת ולא יאריך באל"ף. וזהו ששואל שאם לא דקדק באותיותיה מהו שיצא ידי חובתו. והשיב על זה כך שנו חכמים קרא ולא דקדק באותיותיה ר' יוסי כו' ומהו דקדוק אותיות כו' בין למ"ד ללמ"ד [פי' שיתן ריוח והבדל קצת בלשון שידמה כי ב' למדי"ן קרא] ואבדתם מהרה כו. ור"ל ועד כאן לא פליגי ר' יוסי ור' יהודה שזה אמר יצא וזה אומר לא יצא היינו דוקא שלא דקדק באותיות שאר הפרשה של ק"ש. אבל אם לא דקדק בפסוק ראשון אפילו ר' יוסי מודה שלא יצא ידי חובתו משום דעיקר קבול מלכות שמים הוא בו. ומביא ראי' לזה מדאמר רב יהודה בשם רב שאם היה קורא את שמע ומהלך צריך הוא לקבל מלכות שמים מעומד ואי זהו מ"ש ה' אלהינו ה' אחד. ולא שאר פרשיותיו. משום דעיקר קבול מלכות שמים אינו אלא בפסוק ראשון לבדו ולא בשאר הפרשיות של ק"ש. וכשהוא מהלך אינו יכול לכוין. לכן מסתברא נמי לומר שאם קרא פסוק ראשון ולא דקדק באותיותיו לא יצא ידי חובתו אף לר' יוסי. כי אם לא יזכיר האותיות והתיבות שבו בשלימות כמו שראוי לאמר כל אחד ואחד בכוונת הלב לא יהיה קבול מלכות שמים שלימה כראוי. ונמצא יצא לנו דין חדש מהמדרש זו מה שלא נזכר בכל הפוסקים [ספר עולת יצחק]:

ומהיכן זכו ישראל לק"ש כו'. קשה הא ק"ש היא ממצות עשה ומה זכות צריך לזה יותר מלשאר מ"ע. וי"ל דעל לשון שמע ישראל קאמר שהוא כבוד לישראל שנזכר שמם בקבלת עול מלכות שמים. וכן אומר ה' אלהינו שהוא לומר שעל ישראל נתייחד שמו יותר כדאי' בספרי. וקאמר שממ"ת זכו שעל שבלשון זה אמרו במ"ת נשאר הלשון הזה תמיד:

ואי זהו מ"ש ה' אלהינו כו'. וכן פסק בש"ע א"ח סי' ס"ג סעי' ג' וכן אי' בתנחומא ריש סדר לך לך. אבל הראב"ד והרא"ש והב"ח ס"ל דעד על לבבך צריך לעמוד: