עץ יוסף על דברים רבה · פרק 8 · פסקה 2

הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ואחריה. עיין בטור א"ח בב"י סי' מ"ז מ"ש בשם הרשב"א:

שכתב אחר השירה וזאת הברכה. ר"ל מדכתיב וזאת הברכה בוי"ו מוסיף על ענין הראשון כלו' וזאת התורה מששנה להם אח"כ בירך ברכה לאחריה. ור"ל דנוסח ברכה תורה לאחריה אשר נתן לנו תורת אמת כו' והכא נמי אמר ה' מסיני בא וגו' תורה צוה לנו משה וגו' היינו ממש כנוסח ברכת התורה לאחריה:

אם נזקקת לברכתה של תורה. וזה אות שאתה אוהב התורה באמת. ולכן אף אני מברך אותך. והוא ע"ד שאחז"ל שנחרבה הארץ על שלא בירכו בתורה תחלה. שבזה הראו שאין התורה חביבה עליהם:

אם ברכת את התורה לעצמך אתה מברך. לפי שלעיל אמר שאם יברך על התורה יברך הקב"ה אותם ובאו רבנן והוסיפו שבזה הברכה שמברך על התורה מחמת חביבות התורה. בזה מברך לעצמו. וכמו שאמרה התורה כי בי [כשתדבק בי] ירבו ימיך. כלו' שימיך יהיו מרובים. ויוסיפו לך שנות חיים שהם שנים טובים של פרנסה ועושר:

שמא לרעתכם נתתי לכם התורה הכוונה דאי' בתנחומא סדר נח סי' ג' שלא רצו ישראל לקבל תורה שבע"פ עד שכפה עליהם הר כגיגית. וכוונת ישראל שלא רצו לקבלה לא היתה רק מאהבתם את ה'. באומרם מי יעצור כח לעמוד בכל דקדוקי תורה שבע"פ. וז"ש שמא לרעתכם נתתי לכם התורה היינו תורה שבע"פ שעליה נאמר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים [איוב י"א] וכתיב [שם כ"ח] ולא תמצא בארץ החיים. פי' ולא תמצא אצל מי שיבקש עונג תאוה וכבוד וגדולה בעוה"ז. וכדאי' בתנחומא ע"ש. תדעו לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם שתזכו על ידה לשכר עולם הנצחי. שאני יודע שתוכלו להשיגה ולקיימה. ואפי' הסודות שמלאכי השרת נתאוו לה. מהם נעלמה. אבל לא מכם. כמו שנא' כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא: