עץ יוסף על דברים רבה · פרק 2 · פסקה 6

דבר אחר בעת ההיא לאמר מהו לאמר. נראה דהני תיבות דבר אחר מיותרים. שהדרש הלזה לא קאי על תיבות בעת ההיא. רק על תיבות לאמר:

השיבני על דברי אם אני נכנס לא"י אם איני נכנס. הכוונה לפי שעיקר חפצו ורצונו של משה לעשות רצונו יתברך. ואם הוא יתברך יאמר לו שלא ידבר עוד הרי מקיים מצות לא תעשה שמקיים דבורו של הקב"ה. ולזה אמר לו יתברך רב לך. רב טוב הצפון לך [וכמו שפרש"י בחומש] במה שיש לך מצוה חדשה. ל"ת שאל תוסף דבר. וכמו כן מצות עשה עלה ראש הפסגה. ושתי מצות הללו סגי ליתן לך שכר צפון נגד שתחפץ לקיים בא"י כדאי' בסוט' די"ד ע"א [מלא העומר]:

חטייה שלי החטא שחטאתי לפניך. ובזה ניחא מה שנכתב חטא מרע"ה בתורה ובפרט כמה פעמי'. שמהראוי שלא להזכירו כל שאפשר להעלימו שאין להזכיר גנות הצדיק. אע"כ שבקש משה על כך:

כל מי שילקט ויאכל מפירות שביעית. נראה שצ"ל מפני שביעית וע' יומא ד' פ"ו ע"ב. ובמס' שביעית פ"ד מ"ז אי' מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית. הפגין משיזרחו אוכל בהם פתו בשדה. פי' הרע"ב משום דדרשינן לאכלה ולא להפסד. ואם אכלן קודם בישולן הוי הפסד. הפגין פגי תאנה כדכתיב התאנה חנטה פגיה. משהזריחו האדימו זו תחלת בשולן עכ"ל. הרי שאסור לאכול פגי שביעית עד שיתבשלו. לפיכך האשה שאלה אותן קודם בשולן חזרו אותה בקומפין:

בקומפין הוא כדאי' במשנה ב' פרק כ"ג דכלים שעומדין עליו בקומפין. ופי' הרע"ב שדה ששוחקין שם המלכים ורגילים על טפיטן של סוס [והוא אוכף] לראות בשחוק המלך עכ"ל. וה"נ קאמר שכל מי שילקוט ויאכל מפגי שביעית ויעבור על גזירת המלך שיחזירוהו בקומפין ויהיה לעג וקלס בעיני הבריות:

שלא יהיו ישראל אומרים זייף משה בתורה או אמר דבר שלא נצטווה. להבין זה נקדים מה דאי' במדרש טוב טעם למה לא נאמר כי טוב ביום השני לפי שמשה רבינו שנקרא טוב דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא נלקה ע"י המים לכך לא כתיב ביום השני כי טוב שנבראו בו המים שעתיד הטוב הנ"ל ללקות. נמצא תינח אם סרחונו כתוב בתורה על דבר מי מריבה יודעים אנו טוב טעם למה לא נאמר כי טוב בשני. אבל לולא זאת לא ידענו למה נאמר בשאר הימים כי טוב ולא בשני. ויאמרו הדורות שזייף משה בתורה שלא נכתב כי טוב בשני. או יאמרו הוסיף משה על מאמרו של הקב"ה וכתב כי טוב בשאר ימים: