אלא בשעה שהיא מתקלסת מצרותיה. הנה עשו מ"ם מכל העמים מ"ם הפועל שכל העמים יודו בפיהם שישראל הם מבורכים. כי תהיה השפעתם כל כך עד שצריהם יודו ברוב ברכתם:
קריאה במקור
עץ יוסף על דברים רבה · פרק 3 · פסקה 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ואילוניות לשון איל זכר דוכרנותא כן פרש"י בפ' אלו נערות:
אף בארץ כלו' בפרי הארץ כעשב האדמה וכדומה:
לא תהא תפלתך עקרה. דייק מדכתיב לא יהיה בך דמשמע מאשר בך ומקרב לבך וזו היא התפלה [מת"כ] ופרש"י שלא תהא תפלתך כשתתפלל על בניך תהא נשמעת תפלתך:
מן התשובה שידעו כולם להשיב תשובות נכונות לשואליהם. וכמעשה שהביא:
ניפולין בס' נח הגירסא פלטנוס. והיא היא שפירושו הר. והוא הר גריזים שהכותים והשמרונים מחזיקים אותו לקודש ודמות יונה יש להם שם ועובדים אותה [יפ"ת]:
והבהמם מוליך בהמתו:
מהו דין כו' כלו' מה זה חידוש בא לידינו שפגענו בהר הקודש הזה:
שלא לקה כו' פי' שלא הוצף במי המבול. וע' בב"ר פ' ל"ג סי' י"א:
את ארץ כו' הפסוק הזה הוא על א"י ודימה שפירושו בלשון תמיה מדוע לא טהורה ארצך זכר נא כי לא גושמה ביום זעם והיה קבלה נכזבה כי הר גריזים היה ככה:
אין ההר הזה דרך שאלה הוא:
אלא חוץ כו' בתמיה:
א"ל אין כתיב כו'. פי' וכי אין כתיב כו':
ויכסו כל ההרים הגבוהים כו'. הכוונה בזה כדאי' בב"ר פ' ל"ב סי' ט"ו שא"ל אם ההר הזה הוא אחד מן ההרים הרמים והגבוהים שבעולם הא כתיב ויכסו כל ההרים הגבוהים הרי שהוצף במי המבול. ואם מהרים הנמוכים הוא לא השגיח עליו ולא החשיבו לכתוב בפירוש שהוצף גם הוא. והוא בק"ו מהרים הגבוהים. והאי דכתיב לא גושמה ביום זעם היינו שלא ירד עליה הגשם מן השמים אבל מ"מ המים הלכו שמה וכמו שכתב הרמב"ן בס' נח:
ובבהמין אפי' מוליכי הבהמות אינם עקר מן התשובה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah with Etz Yosef, Warsaw, 1867
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987082&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 94e5f49878e7a26e4631d92b14bf21a32a974789a67ea16a6fddb6970e0dff82