יפה תואר על שמות רבה · פרק 44 · פסקה 2

לא אמרו אלא כנגד דוד אביו. ע' בשבת בפרק במה מדליקין בדרשה זו:

הוי ושבח אני את המתים מן החיים זה משה. פי' דגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם שע"כ גדלה זכות האבות עכשו ממשה שהיה חי. אע"ג דמשה גדל מהאבות כדלקמן פ' ברכה גבי רבות בנות עשו חיל. בכל זאת לא נענה רק בזכות האבות באשר שהם כבר מתו. אבל קשה הלא מקרא מפורש הוא לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו אלמא בזכותו נענה ואיך אמר כאן בזכות האבות וכן הוא בפ"ק דברכות כל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו משה תלה בזכות אחרים שנאמר זכור לאברהם לפיכך תלו לו בזכות עצמו שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו. ובמ"ק איתא כיון שבאו ישראל לאותו מעשה לא הניח משה זוית בקרקע שלא נתחבט עליה ולא נענה מה עשה נתלה במעשה אבות א"ל הקב"ה אבות העולם מה להם עלי כיון שאמר אשר נשבעת להם בך כו'. אלמא כי לא זכות האבות הועילה להם אלא השבועה. וגם לקמן בפרקין משמע דאהני זכות אבות להצילם מג' מלאכי חבלה וזכות משה ג"כ לסלק מלאך אחד. אבל באמת כלהו איתנהו. השבועה. וזכות אבות וזכות משה. השבועה עמדה להם להרבות זרעו של אברהם ככוכבי השמים ולא יכלו לעולם. וזכות אבות עמדה להציל גם את הנמצאים לבלי ישחיתם ולהקים את הברכה ע"י שבט לוי שלא חטאו בעגל. אבל זכות אבות לא הועילה רק לסלק את שלשת מלאכי חבלה וזכות משה סלקה גם את הרביעי. ובכל זאת אמר הכתוב לולי משה בחירו אחרי שהוא היה הגורם להזכיר את השבועה ולעורר את זכות האבות: