יפה תואר על שמות רבה · פרק 13 · פסקה 3

אמר ר"י מכאן פ"פ כו'. נראים הדברים כי ר"י סובר כדעת העקרים שהקב"ה הסיר מפרעה רק הסבות המביאות לידי תשובה כמו יראה פחד ומורך לב. ונשאר פרעה על בחירתו ושב לחטוא ולא נכנע מפני ה'. אפס אם שב בתשובה שלימה מנפשו אז לא נדחה מפני ה'. וז"ש ר"י כי מפשט הכתוב כי אני הכבדתי את לבו משמע כי ה' מנעו בתשובה וזה פ"פ למינין. אבל אין זה כלום כי פי' כי הקב"ה מנע ממנו הסבות המביאות לתשובה בשביל רוע מעלליו למען ישית אותותיו בקרבו ובזה יגדל שם ה' בארץ. אמנם דעת ר"נ הוא שהקב"ה מנעו ממש מתשובה וכדעת הרמב"ם בה' תשובה שבשביל גודל חטאו מקשה הקב"ה את לבו ונועל בפניו דלתי התשובה ואמר כי בכל זאת אין בזה פתחון פה למינים. כי אם היה מחזק את לבו מתחלה באמת היה פתחון פה להם אבל כיון שבחמש מכות הראשונות לא חזר מרשעתו. ותהיה חטאתו כעבות העגלה. לכן בדין ובצדק סגר ה' לפניו דלתי התשובה. וכמ"ש הרמב"ם והוא לבדו אשם בזה:

פעם ראשונה שניה ושלישית. ע"ד הכתוב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר וע' לעיל פ"ז: