יפה תואר על שמות רבה · פרק 33 · פסקה 7

מפי הגבורה שמעום. פירש"י שנאמר אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי במכילתא ע"כ. ובחזית בפסוק מדכתיב מנשיקות ולא כל נשיקות. ואית דיליף מן תורה שהיא בגימטריא תרי"א כדאמר הכא. ואית דיליף מהכתוב פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. ולכאורה יש ללמוד גם מזה כי שתי הדברות האלה נאמרו במדבר בעדו אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וגו' כי אנכי ה' אלהיך אל קנא וגו' ומלא תשא ואילך מדבר בשלישי המדבר בשם ה'. ועיין עוד בחזית בזה:

אל תקרי מורשה אלא ירושה כו'. כי מורשה נוכל לפרש לפעל מבנין הפעיל ולפי זה היא לנו רק בעת שאחזנוה ומחזיקים בה וכמו שכתוב רש"י ז"ל אחזנוה ולא נעזבנה או שיתפרש כי אבותינו הנחילו לנו וכדאותא בספרי וכי ממשה אנו אוחזין התורה והלא אבותינו זכו בה שנאמר מורשה קהלת יעקב. לכן אומר אל תקרי מורשה אלא ירושה כי הוא שם דבר וכמו מורש קיפוד. ואפי' אין אנו מוחזקין בה כמו תלמיד חכם שהוא פורש מן התורה וכמה שכתוב לקמן מכל מקום נחלה היא לו ויוכל לשוב לירושתו אשר לפניו בכל עת:

אל תהי קורא מורשה אלא מאורסה. יתכן דמפיק מלשון ירושה משום דהתורה היא נחלה לכל המתקרבים אליה וכדאיתא בויק"ר פ"ח שע"כ לא נאמר בית יראי ה' כמו שנאמר בית אהרן בית הלוי משום דאין בן שבט אחר יכול להיות כהן או לוי משא"כ ירא ה' יכל להיות כל איש מבני הארץ כי קרוב ה' לכל קוראיו. וגם התורה לא נקנה לאדם בשביל ירושת אבותיו רק בשביל שיעמול בה וכמ"ש באבות פ"ד התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך ובפ' אלו נדרים איתא מפני מה ת"ח אין בניו ת"ח כדי שלא יאמרו ירושה היא להם וע"ש ברש"י ובר"ן לכן דרש מאורסה. ודרש תורה צוה לנו משה אשר לפני זה היתה רק מאורסה לישראל ולכן לא בא הקב"ה לבדו אצל ישראל רק משה בא אל השכינה ואח"ז ויהי בישורון מלך בא ה' לבדו אל ישורון ע"י בהתאסף ראשי עם אצל הר סיני וקבנו את התורה כנשואה ולכן אמר להם הקב"ה לעשות מקדש לשכנו שם. וכמו שמפרש ואזיל:

מלמד שהתורה ארוסה לישראל. משום דארוסה חבתה גדולה מנשואה לכן מדמי חבת הקב"ה לישראל כמו חבת הארוסה:

היחתה איש אש בחיקו. והתורה נקראת אש כדכתיב מימינו אש דת למו: