יפה תואר על שמות רבה · פרק 5 · פסקה 22

נטלתי ספר בראשית כו'. עתה דורש הרעותה מלשון הכנעה ושעבוד. ושאל הלא כל מעשיך צדק ומשפט ובמדת הדין תביא עונש על הרשעים ולמה את העם הזה הכנעת והשפלת לשעבד בהם. ומצינו לשון רוע על הכנעה כמו רע ירוע רועה התרועעה הארץ. ואע"ג דמצינו שביטלו את המילה כדלעיל פ"א וגם את גלולי מצרים לא עזבו וראויים הם לעונש. מ"מ הלא גם צדיקים רבים היו ביניהם וגם הלא ענשי ה' הם מדה כנגד מדה. וכמ"ש דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נידונו וכן היה בסדום וגם בדור הפלגה הם אמרו פן נפוץ ולכן משם הפיצם ה'. וראויים היו בעונש אחר ולא בשעבוד. אבל לעיל פ"א אמרו שהיה ביניהם לשון הרע ומשה אמר עתה ידעתי באיזה עון משתעבדים בהם. ודוחק לומר דפליגי [ואולי עיקר שאלת משה היתה הלא כל העמים אשר חיו אז על פני האדמה לא טובים היו מישראל ובלי ספק היה גם בהם לה"ר ומדוע יחרה אף ה' רק בישראל]:

ואם תאמר מה איכפת לי כו'. ע' בזה ברש"י וברא"ם. וטוב יותר לפרש דשאל מה איכפת לי פן יש סוד בזה אשר הכנעת אותם תחת יד פרעה ואנכי לא אדע. א"כ למה זה שלחתני כי מה אומר אליהם ומה אשיב לתוכחתם אם יאמרו כי באת לתת חרב ביד פרעה להרגנו:

שמך הגדול גבור ונורא. הזכיר שלשה התוארים האלה משום דאשכחן שאותם הזכיר משה באמרו האל הגדול הגבור והנורא. ואין לנו רשות להזכיר תואריו חוץ מאלו כדאיתא בגמ':

והצל לא הצלת וודאי. פי' כיון דלא הצלת אותם עד עתה בוודאי לא תצילם עוד. ונדרשת כמו ולא הצל להווה ולא הצלת לעבר כי חשב שכבר הסתיר ה' פניו מהם:

בקשה מדת הדין לפגוע במשה. לר"י בשביל שאמר כי לא תציל עוד ולר"ע במה שקנטר בדבריו לאמר מה איכפת לך וכו'. ובכל זאת בשביל שראתה מה"ד כי ברוב יגונו על צרת ישראל ידבר לא פגעה בו כי אין אדם נתפס על צערו. אבל לא נקה מעון זה כי נגזר עליו שלא יכנס לארץ וכדלקמן: