יפה תואר על שמות רבה · פרק 18 · פסקה 6

אמר האלהים למשה כו'. קישור מאמרי אגדה זו כן הוא. דהשתא מפרש אזכרה נגינתם בלילה מלשון ערמה ועקבה שהערים ה' להציל את ישראל מיד המשחית בהביאו מכת בכורות בלילה שיהיו כל ישראל בבתיהם וידחה הקב"ה את המשחית מבתי בני ישראל על ידי ראיית הדם. ולכ"א שאמר הקב"ה למשה שיזהרו במה שהם עושים כלומר במצות הפסח ושלא יצא איש מפתח ביתו כי ה' בעצמו יהיה הנוגף במצרים ועי"ז יצילם מהמשחית ומכיון דהזכיר שיגוף ה' את מצרים הוצרך לתת טעם ללשון ועבר כי על הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו לא שייך הלשון ועבר דאלו היה ע"י מלאך נוכל לפרש ועבר ה' על מצותו או מכתו המשולחת אבל עליו בעצמו לא שייך הלשון ועבר ולא ס"ל כתירוצו דלעיל פ"ז ואחר שנתן טעם ללשון ועבר חוזר ומפרש הצלת ישראל ע"י ה' איך היתה שפסח על הפתח ושוב הביא סמך מן ושמרתם את הדבר שכן יעשה גם לעתיד ע"י הקב"ה בעצמו וכדכתיב ויצא ה' ונלחם בגוים וגו' וה' כגבור יצא ועוד כמה כתובים אע"פ שגם מיכאל וגבריאל יהיו עמו כדלעיל אבל פניו הולכים בקרב ושוב הביא מאמר ר' חלפתא שנתן טעם למה היתה מכת בכורות ע"י הקב"ה בעצמו:

מה כבוד אני עושה למצרים כו'. הנה באמת לא היתה ארץ מצרים כגן ה' רק בזה שהיתה כולה משקה אך הקב"ה המגיד מראשית האחרית כינה את הארץ הזאת בשם כגן ה' וחלק לה הכבוד אז בשביל הכבוד שתתן ליעקב ויוסף: