יפה תואר על שמות רבה · פרק 31 · פסקה 1

הה"ד טוב איש חונן. נראה דבא לדרוש יתורא דעמך שר"ל עשה כמו שאני עושה עמך שאני מוחל על חובותיך כדמפרש אין בריה שאינה חייבת כו'. א"נ דדריש את עמי כדלקמן בסוף הפרשה ומפרש כמו שאתה עמי כן עשה גם אתה וסמך לזה מביא את הכתוב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט. ומפרש כי בעת שחונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט וילמוד מאת ה' כמו שה' חונן ומוחל לו כן יעשה גם הוא כשמלוה לעני:

ושכחו. צ"ל השי"ן בחירק והוא מבנין פועל ופירושו ששוכח מלבו והסיח דעתו מזה משום שמחל לו:

דכתיב ובשוב רשע וגו' כל פשעיו וגו'. שני פסוקים הם. הראשון בקאפיטל ל"ג. והשני בקאפיטל י"ח פסוק כ"ב. ודריש עליהם גם על העבירות וכמ"ש רש"י בפרק יום הכפורים:

וכן דוד אומר צעקו וה' שמע. כלומר לא תפרש והי' כי יצעק אלי כמו כי אם צעק יצעק אלי דפירושו שיצעק על הרעה אשר נעשתה עמדו. אבל פירושו מלשון תפלה ויתפרש אם תחוננהו והוא יתפלל אלי כי אגמלך בכל טוב על החסד אשר עשית עמדו ושמעתי את צעקתו ואחוננך כי חנון אני:

למה שהוא עושה עם העניים. וזה הוא מתן אדם מה שהוא נותן לעניים זה מלמד עליו זכות. ולפני גדולים זה שרי מעלה ינחנו:

הה"ד יש רעה חולה. בא לתרץ למה כתיב עמד למדרש כי עמך אתה מטיב ומריע כי כשיזכה יאכל ממונו בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב ולהכי מייתי האי קרא דמדריש לענין זה. ויתכן דמפרש את העני עמך כי העני מנוסה עמך יחד אתה בעשרך והיא בעניותיו וכדלקמן ולהכי מביא האי קרא דמדריש שאם לא יעמוד בנסיונו יאבד עשרו בענין רע:

למה הוא דומה לגיפיון כו'. בא ללמד לנו בזה המשל כי יהושע לא החזיק הטובה לעצמו והוא לא ראה רק כאלו משה הוא המשפיע וכאלו הוא חי ועומד לימינו: