יפה תואר על שמות רבה · פרק 27 · פסקה 7

הה"ד שלח לחמך וגו'. בא לתת טעם למה האריכה התורה לספר את כל אשר נעשה עם יתרו. ואם נחוץ היה הדבר לספר את עצתו במנוי השופטים וה' השכים על ידו. אבל די היה לה לכתוב את פרשה זו לבד ושאר הענינים ל"ל. ולכן אמר דאתא לאשמעינן שכר גמילות חסדים במקום הראוי שע"י כן זכה יתרו להתקרב אל השכינה וכדאי' במכילתא. וע"ד שאמרו בפרק חלק גדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים מיתרו שבשכר קראן לו ויאכל לחם זכו בניו כו'. וז"ש כאן כי בשביל שלח לחמך וגו' זכה יתרו לדברים הנאמרים בפרשה זו לאכל לחם לפני אלהים ואגב זה מספר את כל הדברים ותוכן דרש הזה הוא על פי מה שדורש במדרש קהלת דאמר שם אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה שאין מים האמור כאן אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים ולכן מביא את הכתוב הזה ללמד לנו כי מה שזכה יתרו לכל זה הוא שנתן לחמו למשה ונתן לו את בתו לאשה אשר ע"ז נאמר בשלהי כתובות על הכתוב ובו תדבק כל המשיא בתו לת"ח והעושה פרקמטיא לת"ח והמהנה לת"ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מדבק בשכינה וכן היה גבי יתרו: