יפה תואר על שמות רבה · פרק 22 · פסקה 3

אבל אם לא הזכיר יצ"מ כו'. משמע דבאמת ויציב קאמר וכדאיתא בירושלמי הקורא את שמע צריך להזכיר יצ"מ באמת ויציב. וקשה למה מחזירין אותו הלא יצא ידי חובת למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים בפ' ציצית דכתיב אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וגו' ובבקר הכל מודים דצריך לקרות פ' ויאמר ושמא הכוונה כאן אם לא הזכיר לא באמת ויציב ולא בפ' ציצית ומ"ש שצריך להזכיר באמת ויציב הוא רק לכתחלה צריך להזכיר יצ"מ ב' פעמים גם באמת ויציב בהדי קריעת ים סוף ומכות בכורים. אע"ג שהזכיר כבר פעם אחת בפ' ויאמר:

ובזכות האמנה. כי האמונה טובה מהחקירה וע' בד"ר ריש פ"ז:

ושרתה עליהם שכינה. ע' במכילתא על הכתוב ויאמרו לאמר:

שכן כתיב אחריו אז ישיר משה. ואין אז אלא לשון אמנה כדקמן פכ"ג:

לכך אדם צריך לסמוך כו'. הטעם בזה להורות שעיקר הגאולה לאדם תבוא ע"י התפלה כדכתבנא בב"ר פר' מ"ד:

לטהר לבו מכל הרהורי עבירה ולהרהר תשובה על כל חטאתיו. ומה שתלה לקמן עכירת התפלה בגזל דוקא באמת כל עבירות שבתורה מעכירות את התפלה אך על כל העבירות יוכל להרהר בתשובה ויוסר ממנו העון. משא"כ גזל בעינן השבה לידי הנגזל וכל זמן שהגזל בידו לא תועיל תשובה ותפלתו עכורה:

מפני מה שידיכם דמים מלאו. ודורש דמים מלשון רז"ל על כסף וכמו הדמים מודיעים. וכן מפרשים קצת את הכתוב אין לו דמים ויקר דמיו בעיניו:

שמרחיק עצמו מן הגזל תפלתו זכה. הנה באמת גם הרחוק מהגזל ושאר עבירות שבתורה בידו ג"כ תפלתו תועבה. אבל על הרוב ידבר. כי על פי הרוב כל הרחוק מן הגזל נקי הוא גם משאר הפשעים. כי רוב בני אדם נכשלים בגזל וכמ"ש רז"ל רובן בגזל: