יפה תואר על שמות רבה · פרק 1 · פסקה 12

ד' גזירות גזר פרעה כו' ובקה"ר על פסוק עיר קטנה לא מני אלא ג' ע"ש:

והיו ישנים על הארץ על ידי שלא היו בבתיהם אלא בבתי הנוגשים וגם זה היה למעטם מפו"ר שלא תהיינה נשותיהם נזקקות להם מפני מיאוסם ועוד שעל ידי הצינה יחלש כחם המתעורר לתאוה. ובכל זאת נשותיהם נזקקות להם בין שפתים וכדלקמן:

בשכר נשים צדקניות כו'. פי' בשכרן דלג הקב"ה על הקץ ונפדו אחרי ר"י שנה ולא המתין עד ארבע מאות שנה. ואע"ג דבחזית על פסוק מדלג על ההרים אמר בזכות אבות ואמהות דלג על הקץ וכן בויק"ר פל"ד אמרינן בזכות ד' דברים נגאלו שלא שינו שמם כו'. וי"ל דהא והא גרמו. ועי' בויק"ר פ"ג יש אומרים בזכות יעקב וי"א בזכות אמהות וי"א בזכות שבט לוי וי"א בזכות נשים כשירות ובד"ר פ"ב קאמר מתוך ה' דברים נגאלו וכו' נראה דכל האגדות חולקות זו עם זו ודעות שונות יש בדבר:

אחת של חמין לרחוץ רגלי בעליהן בשדה כדפי' רש"י ועוד לחממם מצינתם שהיו ישנים על הארץ כדלעיל:

בין שפתים. ע' פירש"י (ומובא במהרז"ו) ויותר נראה אף כי הוא מקום צר ומאוס לא חששו לזה. ולכן זכו לעושר לחיות בעונג ולדור במקום רחבת ידים: