אלא אתן להם את התורה ואח"כ אכניסם לארץ. לאו דוקא מיד אחר מתן תורה דהא ארכו ארבעים שנה עד שבאו לארץ אלא פירושו עד שירבו הימים ויהיו מורגלים בלמוד התורה ובמצותיה. כדי שבבואם לארץ יהיו בקיאים בדקדוקי מצות וכדקאמר תחלה עדיין לא נתעסקו במצות. והנה בכל הטעמים שנתן המדרש למה עכבם במדבר ימים רבים ובמכילתא איתא עוד טעמים לזה יקשה הלא מפורש נאמר בקרא כי בחטא המרגלים נתעכבו ארבעים שנה וי"ל שהטעם האמיתי הוא מה שנאמרו כאן אלא שמפני שישראל לא תתקרר דעתם בזה תלה להם החטא במרגלים כענין נורא עלילה על בני אדם וכדרך שאמרו בענין המיתה בחטא האדם כדאיתא בתנחומא פ' וישב [ובאמת כלל היה בידי המדרש שכל רעה היוצאת מאת ה'. אף כי במשפט ובצדק באה מ"מ לא מוחלטת היא לרעה כי מפי העליון לא תצא רע מוחלטת וגם בעונש לפושעים מעורבת טובה בו. ולכן בקשו למצוא טובה לישראל גם בגזירת המרגלים כי לא תהיה רעה מוחלטת]:
קריאה במקור
יפה תואר על שמות רבה · פרק 20 · פסקה 15
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, Vilna, 1878
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987091/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 314b757356d5f7a3a6cafa0c3157af1eea5fe9a30e4425a18089903673323609