הה"ד ומה אעשה כי יקוה אל. משום דק"ל הלשון ועבר ה' וגו' הלא זה הוא ממשיגי הגוף ובמכילתא נתעוררו ע"ז ואמר ר"י כמלך שעובר ממקום למקום כו' וגם הראב"ע דחק עצמו בזה. והמדרש מפרש שהכוונה על המשפט שיהיה בהעברה ולא כמבול שהיה בישיבה ולא כמו לעתיד שיהיה בקימה. והכוונה בזה כי העברה מורה על קלות הדין כמו שמעביר כלאחר יד. והישיבה הוא יותר עיקר. והקימה הוא בזעף ובזעם. והא דאמרינן בב"ר פפ"ב שהישיבה חמירא יותר מקימה. שמה מיירי בעיון המשפט אשר היושב מעמיק יותר מן העומד וכאן מיירי ממעשי המשפט. ובזה ניחא ג"כ הלא גם לעתיד כתיב כי אשב לשפוט וגו' הלא חזינן כי גם לעתיד יהיה בישיבה. אבל שם מיירי בעיון הדין לחוד:
קריאה במקור
יפה תואר על שמות רבה · פרק 17 · פסקה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, Vilna, 1878
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987091/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 314b757356d5f7a3a6cafa0c3157af1eea5fe9a30e4425a18089903673323609