הה"ד נבחר שם מעושר רב. בא לדרוש למה כתיב ויקחו ולא ויתנו. כי המה יקחו לנפשם שכר רב במה שיתנו לי תרומה מאשר ישמרו כספם וזהבם אתם אשר הם למוקש לפעמים לבני אדם:
קריאה במקור
יפה תואר על שמות רבה · פרק 33 · פסקה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ורוה"ק צווחת אשתוללו אבירי לב. כלומר שרוח הקודש מפרסמת כי מה שהיו בוכים לא מקוצר ידם הי' אלא שנבהלו נחפזו בצרתם ברעה הבאה לרגלו וכדאיתא במ"ר פ"כ משל למה"ד לבת שנתקשטה ליכנס לחופה ולישב באפיריון ונמצאת מקלקלת עם אחר נתרפו ידי אביה וקרוביה:
א"ל משה אין חכמה ואין עצה לנגד ה'. פי' כי הקב"ה א"ל והיכן חכמתך הלא אתה הבלעת לקרח וענה לו משה כי אין חכמה מועלת עתה לנגד ה' ועליך לנקום נקם מזמרי והקב"ה כי כבר ידוע לי מי הוא המוכן לדבר זה ולכן אינני חושש להנקם ממנו:
אפילו הוא מת. שהוא מסתכן למות נותן נפשו על בעליו להבקיע בתוך המלחמה בכ"מ שבעליו ירצו וזה מצד השכלה שבו ע"ד ידע שור קונהו. אמנם בפ' ערבי פסחים איתא ו' דברים נאמרו בסוס וי"א אף מבקש להרוג בעליו במלחמה וזה פלא שיפלגו מן הקצה אל הקצה:
התחיל אומר בינו לבין עצמו. משום דק"ל למה כתיב וירא פנחס הלא היה לעיני כל ישראל והכל ראו. לכן מפרש וירא על ראיה שכלית שהתבונן בדבר. וגם על ראיה חושית שראה את המלאך המשחית וכדאיתא בפרק הנשרפין ולה"ק נגף נוגף וע"י ראיות אלו התעורר:
כיון שראה פנחס את הנגף וירא פן יתפשט על כל ישראל לכן התפלל ולקמן הגירסא באופן אחר ע"ש:
כיון שבא הרשע עם הממון כו'. ודורש מדכתיב הכסף נתון לך ולא אמר לו יהי לך אשר לך או שלא א"ל מחול לך מזה מדריש כי אחשורוש אמר לו כי הסף נתון לך לפקדון עד עת מצוא. ובכל זאת בחר אח"ז יותר בחנה של אסתר מהכסף השמור לפניו בידי המן:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, Vilna, 1878
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987091/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 314b757356d5f7a3a6cafa0c3157af1eea5fe9a30e4425a18089903673323609