יפה תואר על שמות רבה · פרק 3 · פסקה 4

לא אנכי הוא שאמרת לו ואנכי וגו'. ודרש הקרא מי אנכי כי אלך וכי אנכי הוא אותו אנכי שאמרת ואנכי אעלך וגו' שאלך אל פרעה: ולפ"ז המלת אנכי עומדת במקום שתים. ותשובת הקב"ה היתה חייך אני יורד ומצילן אלא לכו אתם תחלה והודיע לבני שאני גואלם וכדאיתא לקמן פט"ו:

היכן אני מושכם לתור להם מנוחה בקיץ מפני החמה וע' בחזית:

מה זכות יש בידם. ולא ס"ל שמפני שהגיע הקץ וזכות אבות ולמען שמו יגאלו כדלעיל פ"א כיון דאין בידם מעשים. ואע"ג דמשה אשר הוא בכל עת סניגור על ישראל איך נהפך לקטיגור להם לשאל מה זכות יש בידם. וע' ברש"י בחומש. ויתכן כי משה בשמעו את דבר ה' לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי וגו' תלה ההוצאה במשה מדלא אמר ואוציא את עמי. וחשב משה כי הוא בזכותו יוציאם ומשה מענותנותו מי אנכי וגו' כי אין בי זכות ועתה הודיעני אמר להקב"ה מה זכות יש בידם וכו'. אולי זכותם תעמוד להם להוציא:

אלא למי שהוא מתירא כמ"ש לגדעון כי אהיה עמך לפי שאמר במה אושיע את ישראל הנה אלפי הדל במנשה וכן ליעקב הנה אנכי עמך ושמרתיך וגו' וכן כי אתך אני להצילך כי תעבור במים אתך אני:

הוי יודע שבזכות התורה. פי' אף כי יש להם זכות להגאל מה שיקבלו את התורה. מ"מ על ידך יקבלו ואתה תהיה סבה לדבר וז"ש שהן עתידין לקבל על ידך:

סימן לגאולה הראשונה כו'. ומפרש הקרא וזה לך האות כי אנכי שלחתיך פי' אחרי שאני שולח אותך במאמר אנכי זה הוא הסימן לגאולה. ומ"ש שבאנכי ירדו וכו' קרוב לפרש עפ"י מה שנודע כי תכלית גלות מצרים היתה כדי שיקבלו עול תורה בצאתם ולא יקשה עליהם אחרי שהורגלו בעבודה קשה משא"כ אלו נתן להם התורה מתוך שלוה והשקט היה כבד עליהם לשאת. וז"ש שבסבת אנכי כדי לקבל התורה ירדו למצרים. ובאנכי בשביל קבלת התורה אני מעלה אתכם: