קדושים תהיו. וס"ד כי קדוש אני ה' ואיזה דמיון בין קדושת בשר ודם לקדושת הש"י ואיזה טעם הוא שמאחר שהוא קדוש נהיה גם אנו קרוצי חומר קדושים ע"כ דורש ע"פ מדה י"ז שפי' כמ"ש ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה שהוא נקדש כביכול בצדקה שישראל עושים כן וכן פירושו כאן קדושים תהיו שתעשו מעשים שתקראו קודש וע"י קדושת מעשיכם יתקדש שמו של הקב"ה וזהו כי קדוש אני נמצא שעיקר הדרשא מסיפא דקרא וחסר כאן ואגב דורש גם ר"ד. ואחר כתבי זאת מצאתי בתנחומא כאן שמביא פסוק זה ויגבה ה' צבאות ומאריך בו הרבה וחותם בסוף מהו והאל הקדוש נקדש בצדקה שהוא מתקדש בצדקה שמלמד על ישראל סנגריא שנאמר אני מדבר בצדקה רב להושיע אמר הקב"ה לישראל לעתיד אני מתקדש בכם שנאמר כי בראותו ילדיו וגו' יקדישו את שמי וכה"א ישראל אשר בך אתפאר ואתם מתקדשים בי ואני מתקדש בכם שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים הרי שעיקר השייך כאן הוא מס"ד כמו שכתבתי:
קריאה במקור
פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה · פרק 24 · פסקה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, Vilna, 1878
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987091/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: fe582713f94767a9d2da5973dc8f289978fb97d77d85b586098e47065432b6b9