פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה · פרק 26 · פסקה 8

שהוא אומר ויאמר ויאמר. תנחומא כאן סימן ג' במדרש איכה רבתי פסוק ממרום שלח אש ס"ז א' ובמד"ש שם אמרי שהוא זה שהראה על המן וכמ"ש המן הרע הזה א"כ מ"ש אחשורוש זה כוון ג"כ על המן:

ומשהכיר בה. שהיא בת מלכים ונתעלה ונתיקרה בעיניו:

ויגש איש האלהים. מ"א כ' כ"ח ומ"ש אם יפקד והיתה נפשך לשון הפסוק שם באותה פרשה פסוק ל"ט וסובר שהוא אותו הנביא עצמו של פסוק כ"ח וכמ"ש בסדר עולם פרק כ' שזה היה מכיהו בן ימלא כמבואר בפרשה שם:

כשיפול בן הדד בידיך. מרומז במ"ש שם פסוק הנ"ל ונתתי את כל ההמון הגדול הזה בידיך שהיל"ל ההמון הרב וכמ"ש דניאל י"א י"א אלא שרמז לו בתיבת הגדול על מלך ארם שנותנו בידי לשמרו וכמ"ש בפסוק ל"ט הנ"ל ויאמר שמור את האיש הזה אם יפקד וגו' שלא יעזב הועד שיעשה בו הדין ומ"ש כמה מצודות וחרמים לבה בקהלת. ומ"ש ועכשיו אם יפקד שיבושו ניכר שמ"ש אם יפקד הוא בפסוק ל"ט כשמסרו בידו והזהירו אם יפקד והאמת יורה דרכו שכך צ"ל האמירה הראשונה ויאמר שמור את האיש הזה אם הפקד יפקד והיתה נפשך תחת נפשו והנמשל כשיפול בן הדד בידך לא תחמול עליו אמירה שניה ויאמר אליו כה אמר ה' יען שלחת את איש חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו ודוק מאד:

ויאמר אל האיש לבוש הבדים. בא אל בינות לגלגל אל תחת לכרוב ומלאת חפניך גחלי אש ועי' לקמן פרק ל"א סימן א' ובאיכה רבתי פסוק ולא זכר דף ע':

אמר לו גזר עלי. דאי כפשוטו יקשה מ"ש פסוק ז' וישלח הכרוב את ידו מבינות לכרובים אל האש אשר בינות כרובים וישא ויתן אל חפני האיש לבוש הבדים ובפסוק ב' שם אצל הציווי ויאמר אל האיש לבוש הבדים ולא לכרוב ואיך שלח הכרוב ידו בלא רשות ודורש שם מ"ז במ"ם בפסוק בזה שני פעמים ויאמר שהקב"ה אמר למלאך שיבקש מן הכרוב ויאמר לו גזר עלי וכו':

ששה שנים. שהרי פרשה זו היתה בשנה השישית לגלות יכניה כמ"ש בריש פר' ח' ושם ל"ג כתוב בפסוק כ"א ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי בחמישי לחודש בא הפליט מירושלים לאמר הוכתה העיר היינו הנבואה של פרשה ח' ט' יו"ד וזהו כוונת הזריקה בעת החורבן ממש כמ"ש ממרום שלח אש כמ"ש מדרש איכה שם ואם היה זה שנה בריש שנה י"ב היה חשבון של ששה שנים אך מאחר שהיה בחודש עשירי הרי הם ז' שנים וכן מצאתי הגירסא שבמדרש עם יפה תואר ז' שנים אך בכמה מקומות הגירסא ו' שנים וצ"ע ועי' מ"כ:

בידו של גבריאל. עי' ב"ר פר' כ"א סימן ה' בפירושי איך למדו על גבריאל:

וירא לכרובים. סמוך לפסוק וישלח לכרוב הנ"ל:

וצדקתך אלהים עד מרום. לקמן פר' ל"א סימן א' מבואר וכמ"ש לעיל עשה עמי צדקה:

אמירה ראשונה למת מצוה. וכן הגירסא בתנחומא כאן אך במד"ש שם ובאיכה פסוק ממרום הגירסא בהיפך אמירה ראשונה לנפש לא יטמא וכו':