פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה · פרק 37 · פסקה 4

ד' פתחו בנדרים. ב"ר פר' ס' סימן ג' כל הענין וש"נ:

וזימן לו רבקה. שאין שאלת אליעזר בשביל עצמו וכבודו ולא היה כדאי להכשיל אברהם ויצחק ונענה כהוגן בזכות אברהם ויצחק וזכות רבקה וכן כלב שאל לטובת כל ישראל לבער הכנענים ולא נתרצה רק בהגון לזה וכן שאול היתה כוונתו לטובת כלל ישראל ולא נתרצה בלתי להגון לכן נענו כהוגן אך ביפתח לא היה טובת ישראל כלל רק בעבור עצמו ע"כ הכשילו לשונו ונכשל. עי' קהלת רבה פסוק עמל הכסילים ובתד"א פרק י"א כל הענין:

נגיד היה עליהם. וס"ד לפנים ה' עמו משמע שעתה נסתלקה ממנו רוה"ק:

דמים היה חייב ליתן. עיין בתנחומא פר' זו סימן ה' כל הענין באריכות ופלוגתא דר"י ור"ל שם בהיפך ממ"ש כאן ושם איתא עוד שמ"ש והיה ערכך הזכר רומז על מישע מלך מואב שהקריב בנו הבכור ואם נקבה היא רומז על יפתח ובתו:

ולא עוד אלא שכל מי שנודר ומשלם. זה שייך למ"ש לעיל סוף סימן א' שכל מי שנודר ומשלם יש לו שכר על הנדר ועל השילום והשכר הוא מ"ש בס"ד שם יובילו שי למורא ועל זה אמר כאן ולא עוד אלא שזוכה לשלם נדרו בירושלים:

הודו לה' כי טוב וגו'. פסוק הסמוך לפסוק נדרי לה' אשלם ובא לחתום בטובה וחסד וגם יתכן שכוונתו על פסוק שבסוף ההלל אחר פסוקים אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח אלי אתה וגו' הודו לה' וגו' כמ"ש לעיל פר' ל' סימן ה' ע"ש ותבין כאן והלל נאמר בשביל כל ישראל שאומרים שהנדרים שנדרנו בעוה"ז לה' אשלם בימות המשיח בירושלים ולעוה"ב אמן כן יהי רצון במהרה בימינו:

בסיום ויקרא. לה' אקרא. אהודנו לשעבר. ובה' אהלל דבר. להתחיל בספר במדבר: