פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה · פרק 6 · פסקה 1

שפיתיתם אותי בסיני. עי' שמ"ר פרשה י"ב סימן י"א בהדיא והפיתית בשפתיך ויפתוה בפיהם ע"ש כל הדרשה. וביתר ביאור במכילתא משפטים פרשה י"ג:

הדה רוה"ק סנגוריא כמ"ש ד"ר שם פרשה ג' סי' י"א הנ"ל משפסק הסניגור היה רוה"ק מלמד זכות עליהם וכו' ע"ש שמאחר שנקראו ישראל עדים כמ"ש ואתם עדי שע"ז אמר כאן והוא עד ע"ז אמר אל תהי עד חנם ואח"כ אומר להקדוש ברוך הוא אל תאמר וגו' אשיב לאיש כפעלו ודורש השינוי שתחלה אמר אל תהי עד חנם ברעך והיל"ל אשיב לרעי ע"כ דורש ברעך על ישראל להקב"ה ומ"ש אשיב לאיש היינו הקב"ה לישראל שהמה אדם ואיש ואתה אל ולא איש וזהו מ"ש ר' יצחק והמה כאדם עברו ברית שעל שהמה אדם ואיש ע"כ עברו ברית אבל אתה אל ולא איש אל תשיב לאיש כפעלו ע"פ מדה י"ז וממעל. וכוונו לפסוקים של הושע ו' כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעולות והמה כאדם עברו ברית שם בגדו כי היינו בסיני כנ"ל ובהושע י"א ט' לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים כי אל אנכי ולא איש שפסוקים אלו לתשובה לרוה"ק שאמר ה' אל תאמר וגו' אשיב לאיש כפעלו ע"ז השיב והמה כאדם עברו וגו' כי אל אנכי ולא איש ודוק מאד איך קרבו כמה פסוקים רחוקים ונדרשים יחד כאלו מחוברים יחד ע"פ המדות ועי' עוד לקמן פרשה זו סימן ו' בשם ר' פנחס:

ראובן הוה ידע. עתה בא לפרש הפסוקים אל תהי עד חנם וגו' לפי פשוטם על עדות איש לרעהו: