לכן אמור לבני ישראל אני ה'. והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים:
קריאה במקור
פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה · פרק 23 · פסקה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מלבא לקחת לו גוי. ולא חשב ר"ד או הנסה אלהים כי היא הקדמת דברים ומתיבת לבא מתחיל הענין וסיומו בתיבת גדולים גם אינו חושב סוף הפסוק ככל אשר עשה שהוא חזרת דברים הנ"ל ולא הזכיר והלביש השם אלא בעיקר תיבות עצם ענין הגאולה ותיבת לבא הוא מעיקר הגאולה שנגלה עליהם וגאלם:
גוי שני. גוי ראשון קאי על ישראל מקרב גוי היינו המצריים ולא רמז השם בו. עי' ב"ר פר' מ"ד סימן י"ט ובד"ר פר' א' סימן י"א והכי איתא התם כך הבטיח הקב"ה שיגאל את בניו בב' אותיות וכשגאלם גאלם בע"ב אותיות ורומז לשם ע"ב שיוצא מפסוקים של ויסע ויבא ויט ע' זוהר ריש בהעלותך. ושמו של הקב"ה ע"ב אותיות ובש"ר שם הגי' ע"ב שמות וכולל מהפסוקים הנ"ל שבכל פסוק ע"ב אותיות ונשלב השם ג' אותיו' בכל שם אות מכל פסוק ואגב שהזכיר הפסוק של גוי מקרב גוי הזכיר הדרשות שעליו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, Vilna, 1878
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987091/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: fe582713f94767a9d2da5973dc8f289978fb97d77d85b586098e47065432b6b9