פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה · פרק 9 · פסקה 3

מורשה קהלת יעקב. עי' שמ"ר פרשה ל"ג סימן ז':

דשיים אורחי. כמ"ש פרשה ד' סימן ז' שמים שהם שמים מעשיהם של בריות ומ"ש סגי שוי פי' שהוא יקר הרבה כמ"ש אראנו בישע אלהים:

דרך זו ד"א. ואח"כ ועץ החיים זו תורה משמע שמ"ש לשמור את דרך עץ החיים שהאדם ישמור את דרך עץ החיים ופשט הכתוב וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים שהכרובים ולהט החרב ישמרו הדרך שלא יבא האדם שם כמ"ש בפסוק הקודם ועתה פן ישלח ידו ואכל מעץ החיים. אך הענין בזה שמאחר שמצינו שהתורה נקראת עץ חיים כמפורש במשלי עץ חיים היא למחזיקים בה ומצוה אותנו שנחזיק בעץ החיים ודורשים בפרדר"א זה לשונו בפרק י"ב ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ומה עבודה היה בתוך הגן וכו' ומהו לעבדה ולשמרה אלא לעסוק בדברי תורה ולשמור את דרך עץ החיים ואין עץ החיים אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה עכ"ל וכן בריש התד"א ז"ל לשמור את דרך עץ החיים דרך זה דרך ארץ עץ החיים זו תורה וכו' שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה. וכן הוא לקמן פרשה ל"ה סימן ו' א"כ בהכרח שדורשים פסוק זה ע"פ מדה ל"א מוקדם שהוא מאוחר בענין כאלו כתוב ויגרש את האדם לשמור את דרך עץ החיים וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ומ"ש לשמור את דרך עץ החיים כמ"ש ושמרו את דרך ה' וכמ"ש וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה כמ"ש בפרקי דר"א הנ"ל ובב"ר פרשת ט"ז סימן ה':

כ"ו דורות. י' דורות מאדם ועד נח ויו"ד דורות עד אברהם הרי כ' דורות יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה הרי כ"ו דורו':

זה א' מן המקראות. עי' תנחומא סוף פרשה אחרי מות באריכות: