פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה · פרק 28 · פסקה 7

בימי המן. שהיה ביום ב' של פסח כמ"ש לעיל סוף סימן ב' בעת שהיו מקריבים העומר בזמן הבית ובמדרש אסתר פסוק מהר קח דף קכ"ט ובפסיקתא פר' י"ח שם:

בדהב או בכסף וכו' ביו"ד קנטרין. מאחר שאתם עוסקים כולכם כל כך וזוכרים אותו מן הסתם שהיה דבר יקר והשיבו לו שסגי ביו"ד מנין פי' המ"ע ביו"ד מעות שהמעה הוא מטבע קטנה וכן עשרת מנכון יו"ד מעות שלכם:

אסר מאני ווסתי. עי' מ"כ ובפסיקתא הנ"ל וילקוט כאן הגי' אסר זוניתא ופירושו חגור האזור המיוחד לזה:

וקנחי'. אחר שרחצו קנח אותו בסדינים:

כי דליתני. הגבהתני והושבתני על סוס המלך:

זמרו לה' חסידיו. לשון רבים על תלמידיו:

ואני אמרתי בשלוי וגו'. עד הסתרת פניך הייתי נבהל וכן הוא בפסיקתא וכמ"ש והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש וגו' ויבהילו להביא את המן וגו' עד והמן נבעת מלפני המלך וזהו הייתי נבהל:

אליך ה' אקרא. וכמ"ש במזמור כ"ב שאמרה אסתר אלהי אקרא יומם וגו':

ברדתי אל שחת. כמ"ש במזמור כ"ב שם אל תרחק ממני כי צרה קרובה כי אין עוזר וכמ"ש עוד שם בדומה לזה היודך עפר כמ"ש ולעפר מות תשפתני:

הפכת מספדי. כמ"ש צום ובכי ומספד במגילת אסתר ואתה הפכת מספדי:

ובק"ש היה עסוק. שהיה בבוקר בעת ק"ש וכמ"ש למען יזמרך כבוד שמזמר ומברך שתים לפני ק"ש ואחת לאחריה ובק"ש ממליך אותו ואומר ברוך שם כבוד מלכותו וזהו יזמרך כבוד ולא ידום שעל שמברך אסור להפסיק וזהו ולא ידום וכמ"ש במ"כ וכמ"ש ב"ר סוף פר' ו' עי' מש"ש. וכמ"ש ריש ברכות חיוב ק"ש שעל המטה מפסוק אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה על השינה ובהיפך בק"ש של שחרית ולא ידום. וק"ש נהוג בכל יום וזהו לעולם אודך: