מדרש תנחומא · וישלח · סימן 10

‎וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הֶעָנִי לִלְקוֹט בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ מַהוּ עוֹנְשׁוֹ, כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ מִי שֶׁאֵינוֹ מֵנִיחַ אֶת הָעֲנִיִּים לִלְקֹט בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, אוֹ מִי שֶׁמַּנִּיחַ אֶחָד וְאֶחָד אֵינוֹ מַנִּיחַ לִלְקוֹט, אוֹ מִי שֶׁמְּסַיֵּעַ אַחַד מֵהֶן בִּשְׁעַת הַקָּצִיר אוֹ בִשְׁעַת הַבָּצִיר, הֲרֵי זֶה גּוֹזֵל אֶת הָעֲנִיִּים. עַל זֶה נֶאֱמַר, אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם (משלי כב, כח), גְּבוּל עוֹלִים.

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי עָשִׂיתִי אוֹתְךָ לְמַעְלָה וְהֶעָנִי לְמַטָּה, יָכוֹל אֲנִי לַעֲשׂוֹתְךָ לְמַטָּה וְלֶעָנִי לְמַעְלָה, לָמָּה, כִּי דַיָּן אָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים (תהלים עה, ח).

שָׁאֲלָה מַטְרוֹנָא אֶת רַבִּי יוֹסִי בֶּן חֲלַפְתָּא, לְכַמָּה יָמִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ. אָמַר לָהּ: לְשִׁשָּׁה יָמִים, דִּכְתִיב: כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם (שמות כ, יא). אָמְרָה לוֹ: וּמִן אוֹתָהּ שָׁעָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה מַה הוּא עוֹשֶׂה. אָמַר לָהּ: עוֹשֶׂה סֻלָּמוֹת, מַעֲלֶה לָזֶה מוֹרִיד לָזֶה, מַעֲשִׁיר לָזֶה מוֹרִישׁ לָזֶה. תֵּדַע, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא יַעֲקֹב לַאֲרַם נַהֲרַיִם, כְּתִיב בּוֹ כִּי בְּמַקְלִי עָבַרְתִּי, וְלֹא עוֹד אֶלָּא וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו. אִלּוּ הָיָה לוֹ כַּר אוֹ כֶּסֶת, הָיָה מַנִּיחַ שָׁם אֶת רֹאשׁוֹ. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס בְּבֵיתוֹ שֶׁל לָבָן הֶעֱשִׁיר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד (בראשית ל, מג). מִנַּיִן, מִכֹּחַ הַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרֲכוֹ אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם (בראשית כח, ד). וּמֶה הָיְתָה בִּרְכַּת אַבְרָהָם, וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (בראשית כד, א). כֵּיוָן שֶׁחָזַר מִבֵּית לָבָן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, צָרִיךְ אֲנִי לְבָרְכוֹ. מִיָּד נִגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵרֲכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ (בראשית לה, ט).

וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת (תהלים כה, י). בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ (דברים יג, ה), וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו (דברים ח, ו), אָמְרוּ לוֹ: מִי יוּכַל לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְהָכְתִיב, ה' בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו (נחום א, ג), וּכְתִיב: בַּיָּם דַּרְכֶּךָ וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ (תהלים עז, כ), וּכְתִיב: אֵשׁ לְפָנָיו תֹּאכֵל וּסְבִיבָיו נִשְׂעָרָה מְאֹד (תהלים נ, ג). אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם כָּךְ, אֶלָּא דְרָכָיו חֶסֶד וֶאֱמֶת וּגְמִילוּת חֲסָדִים, דִּכְתִיב: כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת.

וּגְמִילוּת חֲסָדִים, שֶׁתְּחִלַּת הַתּוֹרָה גְּמִילוּת חֲסָדִים, וְאֶמְצָעִיתָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים, וְסוֹפָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים. תְּחִלָּתָהּ הִלְבִּישׁ עֲרֻמִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם (בראשית ג, כא). אֶמְצָעִיתָהּ בִּקּוּר חוֹלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא (בראשית יח, א). וְסוֹפָהּ, קָבַר מֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי (דברים לד, ו). אַף אַתֶּם תֵּלְכוּ אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה אַתֶּם חוֹטְאִים עַל יְדֵי יֵצֶר הָרַע וְאַתֶּם מְשֻׁעְבָּדִים תַּחַת הָאֻמּוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין שְׁכִינָתִי זָזָה מִכֶּם, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר (ישעיה סג, ט). וּבְשִׂמְחָתָם שִׂמְחָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ (ש״‎א ב, א). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלַיִם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי (ישעיה סה, יט). וְאוֹמֵר: וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ (ישעיה סב, ה). הֱוֵי, כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת.