מדרש תנחומא · משפטים · סימן 8

‎אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי (שמות כב, כד). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ, וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע וְהוֹלִיד בֵּן וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה (קהלת ה, יב-יג). הַכֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה. אֶת הָעֲשִׁירִים, אִם יְדֵיהֶם פְּתוּחָה לַעֲנִיִּים אוֹכְלִין נִכְסֵיהֶם. וּצְדָקָה שֶׁעוֹשִׂין, הַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ (ישעיה נח, ח). וְאוֹמֵר: אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה' (תהלים מא, ב).

וְהָעֲנִיִּים מְנַסֶּה אוֹתָן, אִם אֵינָן מְבַעֲטִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, נוֹטְלִין שְׂכָרָן לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ (תהלים יח, כח). אִיּוֹב נִתְיַסֵּר בָּעוֹלָם הַזֶּה וְשִׁלֵּם לוֹ כִּפְלֵי כִּפְלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּסֶף ה' אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה. (איוב מב, י).

וְעָשִׁיר שֶׁעֵינוֹ רָעָה, אָבֵד הוּא וּמָמוֹנוֹ מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע (קהלת ה, יג). לֹא כָּל מִי שֶׁהוּא עָשִׁיר הַיּוֹם עָשִׁיר לְמָחָר, וְלֹא כָּל מִי שֶׁהוּא עָנִי הַיּוֹם עָנִי לְמָחָר, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים (תהלים עה, ח).

יֵשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְטוֹבָתוֹ, וְיֵשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ. שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ, זֶה עָשְׁרוֹ שֶׁל קֹרַח, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה (במדבר טז, לג). וְעָשְׁרוֹ שֶׁל הָמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ (אסתר ה, יא), וּלְבַסּוֹף וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן (אסתר ז, י). שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְטוֹבָתוֹ, זֶה עָשְׁרוֹ שֶׁל יְהוֹשָׁפָט, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי לִיהוֹשָׁפָט עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב (דה״‎ב יח, א). וּמֶה הָיָה לוֹ. וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט וַה' עֲזָרוֹ (דה״‎ב יח, לב).

יֵשׁ גְּבוּרָה נַעֲשֵׂית טוֹבָה לִבְעָלֶיהָ, וְרָעָה לִבְעָלֶיהָ. טוֹבָה לִבְעָלֶיהָ זֹה גְּבוּרַת דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה (ש״‎א טז, יח). וּכְתִיב בּוֹ: הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו (ש״‎א יח, ז). וּכְתִיב: וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד (ש״‎א יח, טז). רָעָה לִבְעָלֶיהָ, זֹה גְּבוּרַת גָּלְיָת שֶׁחֵרֵף וְגִדֵּף וְאָמַר בְּרוּ לָכֶם אִישׁ (ש״‎א יז, ח). לַסּוֹף, וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי מֵת גִּבּוֹרָם וַיָּנֻסוּ (ש״‎א יז, נא), שֶׁמֵּת בְּאֶבֶן הַקָּלַע.

יֵשׁ חָכְמָה טוֹבָה לִבְעָלֶיהָ וְרָעָה לִבְעָלֶיהָ. טוֹבָה לִבְעָלֶיהָ, זֶה יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, שֶׁנֶּאֱמַר: וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה (דברים לד, ט). מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְנִמְפֵיוֹן הַמַּשְׁקֶה אֶת כָּל הַמְּדִינָה, וְהָיוּ הַכֹּל מְשַׁבְּחִין אוֹתוֹ. אָמַר לָהֶן אֶחָד: שַׁבְּחוּ לְמַעְיָן שֶׁמַּסְפִּיק לוֹ. כָּךְ הָיוּ מְשַׁבְּחִין לִיהוֹשֻׁעַ, שֶׁהָיָה מַשְׁקֶה מֵחָכְמָתוֹ לְכָל יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶן: שַׁבְּחוּ לְמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו (דברים לד, ט). חָכְמָה רָעָה לִבְעָלֶיהָ, זֶה בִּלְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן (במדבר כד, טז). וּלְבַסּוֹף, וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל (יהושע יג, כב).