מדרש תנחומא · ויקהל · סימן 5

‎רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם. רְאוּ מֶה עָשָׂה בְּצַלְאֵל, שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּלִבּוֹ חָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת. (שמות לא, ג). בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה, בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ (משלי ג, יט-כ). וּבִשְׁלָשְׁתָּן עָשָׂה בְצַלְאֵל אֶת הַמִּשְׁכָּן.

וְכֵן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁלָשְׁתָּן נִבְנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת (מלכים א ז, יד). וְכֵן לֶעָתִיד יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁלָשְׁתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן, וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים (משלי כד ג, ד). הֱוֵי, וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים. וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים. כָּל הַחָכְמָה הַזֹּאת מִנַּיִן, מֵרוּחַ אֱלֹהִים. וַאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים, זֶה יְהוֹשֻׁעַ שֶׁבָא מִשֵּׁבֶט אֶפְרַיִם שֶׁכָּתוּב בּוֹ וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה (דברים לד, ט), וְאַף עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז שֶׁבָּא מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, שֶׁכָתוּב בּוֹ, וַתְהִי עָלָיו רוּחַ ה', וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל (שופטים ג, י). וְכָל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ, בִּזְכוּת שֶׁבֵּרַךְ מֹשֶׁה אֶת הַשֵּׁבֶט, וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה, וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה (דברים לג, ז), כְּשֶׁיִּהְיו נִכְנָסִין לְצָרָה תְּהֵא מָסוּר לָהֶם.

דָּבָר אַחֵר, שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה, שֶׁתְּהֵא נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לִגְדֻלָּה וְהֵן מִתְגַּבְּרִין. לְפִיכָךְ כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה שֶׁל בְּצַלְאֵל מִשֶּׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים.

אָמַר אֱלִיהוּא, אָמַרְתִּי יָמִים יְדַבֵּרוּ וְגוֹ', אָכֵן רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם (איוב לב ז, ח), וְכָל הַבִּינָה שֶׁבִּבְצַלְאֵל, מִנֵּשְׁמַת שַׁדַּי שֶׁנָּתַן בּוֹ. וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה, שֶׁהָיָה חָכָם בַּתּוֹרָה. בִּתְבוּנָה, שֶׁהָיָה מֵבִין בַּהֲלָכָה. וּבְדַעַת, שֶׁהָיָה דַעְתּוֹ מְלֵאָה בְּתַּלְמוּד. וּבְכָל מְלָאכָה, כְּמַשְׁמָעוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה הָיְתָה רוּחִי נוֹתֶנֶת בָּכֶם חָכְמָה. וְלֶעָתִיד אֲנִי נוֹתֵן בָּכֶם חָכְמָה וּמְחַיֶּה אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם (יחזקאל לז, יד).