מדרש תנחומא · יתרו · סימן 16

‎אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנּוּ, אִם נָפְלָה דְּלֵקָה בַּשַּׁבָּת בְּבַיִת שֶׁיֵּשׁ שָׁם סֵפֶר תּוֹרָה וּסְפָרִים אֲחֵרִים, מַהוּ לְהַצִּילָן מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה בַּשַּׁבָּת. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה בַּשַּׁבָּת, בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן בֵּין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן. וְלָמָּה אָמְרוּ לְהַצִּילָן? מִפְּנֵי כְּבוֹד הַתּוֹרָה שֶׁכְּתוּבָה בָּהֶן. שֶׁאִם יִשָּׂרְפוּ, נִרְאִין שֶׁאֵינָן כְּלוּם.

אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה, הַכֹּל הָיָה שֶׁל אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים לג, ב). אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הַתּוֹרָה שֶׁל אֵשׁ, עוֹרוֹתֶיהָ שֶׁל אֵשׁ, כְּתָבָהּ שֶׁל אֵשׁ, חֵיטָהּ שֶׁל אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָת לָמוֹ וְהַסַּרְסוּר נַעֲשׂוּ פִּיו שֶׁל אֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, ל): וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו (שמות לד, ל). וְהַמַּלְאָכִים שֶׁיָּרְדוּ עִמּוֹ שֶׁל אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת וְגוֹ' (תהלים קד, ד). וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּנְתָנָהּ מִן הָאֵשׁ אוֹכֶלֶת אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָהּ, (דברים ד, כד). וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה (דברים ד, לו). וְאַף הַדִּבּוּר יָצָא מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַלַּפִּידִים וְכָל אוֹתָן אִשּׁוֹת, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא תִּהְיוּ סְבוּרִין שֶׁהֵן רָשֻׁיּוֹת הַרְבֵּה. לְכָךְ פָּתַח בְאָנֹכִי. לֹא יִהְיֶה לְךָ וְגוֹ', לָמָּה קְרָאָן אֱלֹהִים? רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לוֹמַר, שֶׁלֹּא נִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ. שֶׁאִלּוּ נִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ, הָיָה בָּהֶן צֹרֶךְ. וַהֲרֵי נִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ, וְלֹא הָיָה בָּהֶן צֹרֶךְ. וְאֵימָתַי נִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ? בִּימֵי אֱנוֹשׁ בֶּן שֵׁת, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה' (בראשית ד, כו). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָצָא אוֹקְיָנוֹס וְהֵצִיף שְׁלִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתֶּם עֲשִׂיתֶם מַעֲשֶׂה חָדָשׁ וּקְרָאתֶם עַצְמְכֶם בִּשְׁמִי. וְאַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה מַעֲשֶׂה חָדָשׁ וְאֶקְרָא עַצְמִי בִּשְׁמִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֶם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמוֹ (עמוס ה, ח)

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נִקְרְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, שֶׁהֵן עוֹשִׂין אֲחֵרִים חֲדָשִׁים בְּכָל יוֹם. כֵּיצַד? יֵשׁ לוֹ אֱלוֹהַּ שֶׁל זָהָב, נִצְרַךְ, עָשָׂה אוֹתוֹ שֶׁל כֶּסֶף. נִצְרַךְ לוֹ, עֲשָׂאוֹ שֶׁל נְחֹשֶׁת. נִצְרַךְ, עֲשָׂאוֹ שֶׁל בַּרְזֶל. וְכֵן בְּדִיל וְעוֹפֶרֶת, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ שֶׁל עֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ (דברים לב, יז)

כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא (דברים ד, כד). שָׁאַל פְּלוֹסוֹפוֹס אֶחָד אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל: מַהוּ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא. וְכִי יֵשׁ כֹּחַ בַּעֲבוֹדָה זָרָה לְהִתְקַנְּאוֹת בָּהּ. גִּבּוֹר מִתְקַנֵּא בְּגִבּוֹר, חָכָם בְּחָכָם, עָשִׁיר בְּעָשִׁיר וְכוּ'.

לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב (שמות כ, כ). לֹא תַעֲשׂוּן, כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם נוֹהֲגִים בְּיִרְאוֹתֵיהֶן. כְּשֶׁטּוֹבָה בָּאָה עֲלֵיהֶם, מְכַבְּדִין לְיִרְאוֹתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק א, טז): עַל כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ כִּי בָהֵמָּה שָׁמֵן חֶלְקוֹ וּמַאֲכָלוֹ בְּרִאָה, וּכְשֶׁהַפֻּרְעָנוּת בָּאָה עֲלֵיהֶן מְקַלְּלִין לְיִרְאוֹתֵיהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ח, כא): וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו וּפָנָה לְמָעְלָה (ישעיה ח, כא). אֲבָל אַתֶּם תִּהְיוּ נוֹתְנִים הוֹדָיָה עַל הַטּוֹבָה וְעַל הָרָעָה. שֶׁכֵּן דָּוִד אוֹמֵר: כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא (תהלים קטז, יג). צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא, וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא (תהלים קטז, ג-ד). וְכֵן אִיּוֹב אוֹמֵר: ה' נָתַן וַה' לָקָח יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ (איוב א, כא), עַל מִדָּה טוֹבָה וְעַל מִדַּת פֻּרְעָנוּת. מָה אִשְׁתּוֹ אוֹמֶרֶת לוֹ, עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתְךָ בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת (איוב ב, ט). אָמַר לָהּ: כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל (איוב ב, י) וְצָרִיךְ אָדָם לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בַּיִּסּוּרִין יוֹתֵר מִן הַטּוֹבָה. שֶׁאֲפִלּוּ אָדָם בְּטוֹבָה כָּל יָמָיו, לֹא נִמְחָל לוֹ עֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ. וּבַמֶּה נִמְחָל לוֹ, בְּיִסּוּרִין.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ, כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה (משלי ג, יא-יב). מִי גָּרַם לְבֵן זֶה לְרַצּוֹת אֶת אָבִיו. הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה יִסּוּרִין.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ (דברים ח, ה). מַהוּ וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ? יְהִי יוֹדֵעַ לְבָבְךָ מַעֲשִׂים שֶׁעָשִׂיתָ, שֶׁיִּסּוּרִין שֶׁהֵבֵאתִי עָלֶיךָ, שֶׁלֹּא לְפִי מַעֲשֶׂיךָ הֵן.

רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: חֲבִיבִין הַיִּסּוּרִין, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁקָּרְבָּנוֹת מְרַצִּין, כָּךְ הַיִּסּוּרִין מְרַצִּין. בַּקָּרְבָּנוֹת כְּתִיב: וְנִרְצָה לוֹ (ויקרא א, ד). וּבַיִּסּוּרִין כְּתִיב: וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם (ויקרא כו, מג) וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהַיִּסּוּרִין מְרַצִּין יוֹתֵר מִן הַקָּרְבָּנוֹת. שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת בַּמָּמוֹן, וְיִסּוּרִין בַּגּוּף. וְכֵן הוּא אוֹמֵר עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ (איוב ב, ד).