מדרש תנחומא · יתרו · סימן 4

‎וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ. שִׁבְעָה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ: יֶתֶר, (שמות ד, יח) שֶׁיִּתֵּר פָּרָשָׁה בַּתּוֹרָה פָּרָשַׁת הַדַּיָּנִין. חוֹבָב, (במדבר י, כח) שֶׁחִבֵּב אֶת הַתּוֹרָה. כְּשֶׁבָּא לָאָרֶץ, נָתְנוּ לוֹ דֻּשְׁנָהּ שֶׁל יְרִיחוֹ, וְאָמַר: כָּל עַצְמִי לֹא בָּאתִי וְהִנַּחְתִּי כָּל מַה שֶּׁהָיָה לִי אֶלָּא לִלְמֹד תּוֹרָה. וְעַכְשָׁו אֲנִי זוֹרֵעַ וְקוֹצֵר, אֵימָתַי אֲנִי לוֹמֵד תּוֹרָה. אָמְרוּ לוֹ: יֵשׁ אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה בָּעִיר, וְזֶה הַמָּקוֹם צִיָּה הוּא, מִדְבָּר הוּא וְאֵין שָׁם חִטִּים. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ כָּךְ, הָלְכוּ לָהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם (שופטים א, טז) הָלְכוּ וּמָצְאוּ שָׁם אֶת יַעְבֵּץ יוֹשֵׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַמְּלָכִים יוֹשְׁבִים עִמּוֹ וְכָל יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין שָׁם. אָמְרוּ לוֹ: אָנוּ גֵּרִים הֵיאַךְ נֵשֵׁב שָׁם עִם אֵלּוּ. יָשְׁבוּ לָהֶן עַל שַׁעֲרֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְשׁוֹמְעִין וְלוֹמְדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים ישְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים הֵמָּה הַקִּינִם (דה״‎א ב, נה). מַהוּ תִּרְעָתִים? שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין עַל הַשַּׁעַר. שִׁמְעָתִים, שֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִין וְלוֹמְדִים. שׂוּכָתִים, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְסַכִּין לָהֶם. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ תִּרְעָתִים, בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לְצָרָה, מַתְרִיעִין וְהֵן נִשְׁמָעִין.

וּמִי הֵם הַקֵּינִים? הַבָּאִים מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל יִתְרוֹ, וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה. עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ (קהלת יא, א). בִּשְׂכַר קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם וְנֶאֱמַר בְּמֹשֶׁה כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִיהוּ, זָכוּ בְּנֵי בָּנָיו שֶׁל יִתְרוֹ לֵישֵׁב בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית.

אָמַר שְׁלֹמֹה: וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ (קהלת ד, ב). וְחָזַר וְאָמַר כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת. (קהלת ט, ד). אָמְרוּ לוֹ: שְׁלֹמֹה, אַתָּה חוֹלֵם וְאַתָּה פּוֹתֵר. אֶמֶשׁ אָמַרְתָּ וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים, וְעַכְשָׁיו אַתָּה אוֹמֵר כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב. אָמַר: אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: הַנָּבִיא צוֹוֵחַ הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר ה' (יחזקאל לז, ד) וְהֵן שׁוֹמְעִין, וְהַנָּבִיא צוֹוֵחַ לַחַיִּים: שִׁמְעוּ דְבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב (ירמיה ב, ד). וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם. וְאוֹמֵר: כִּי עַם מְרִי הֵמָּה בָּנִים כֶּחָשִׁים בָּנִים לֹא אָבוּ שְׁמוֹעַ תּוֹרַת ה'. (ישעיה ל, ט).