מדרש תנחומא · אחרי מות · סימן 8

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת. זֶה שֶׁאָמַר אֱלִיהוּא, אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי וְיִתַּר מִמְּקוֹמוֹ (איוב לז, א). אֱלִיהוּא הוּא הָיָה צוֹפֶה הֵיאַךְ בָּנָיו שֶׁל אַהֲרֹן נִכְנָסִין לְהַקְרִיב וְיוֹצְאִין שְׂרוּפִין, וְתָמַהּ וְאָמַר, אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי וְיִתַּר. וּמָה רָאָה לוֹמַר כָּךְ. אָמַר בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְפַּקְּקָה הַכְּהֻנָּה בְּיַד אַהֲרֹן, מַה כְּתִיב שָׁם, וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּל נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה לְנָשִׂיא (במדבר יז, כא), וְכָתַב שְׁמוֹ שֶׁל כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט עַל מַטֵּהוּ, וְכָתַב שֵׁם אַהֲרֹן עַל מַטֵּה לֵוִי וּנְתָנוֹ בָּאֶמְצַע, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל, מֵרִיחַ הָיָה בַּשְּׁכִינָה וְעָשָׂה פְּרִי. אָמַר מֹשֶׁה, הֲרֵינִי נוֹתְנוֹ בָּאֶמְצַע, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם (שם). מַה כְּתִיב שָׁם, וַיַּנַח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטּוֹת לִפְנֵי ה' (שם פסוק כב). וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן. וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים (שם פסוק כג), חָסֵר הַמִּקְרָא כְּלוֹמַר, מִהֵר וְגָמַל. וּכְשֶׁגָּמַל שְׁקֵדִים גָּמַל כָּל מִי שֶׁהָיָה שׁוֹקֵד רַע עַל שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי. וּמָה אִם עֵצִים יְבֵשִׁים הֵרִיחוּ בְּחַיָּיו שֶׁל עוֹלָם, הִפְרִיחוּ וְעָשׂוּ פֵּרוֹת וְיָצְאוּ חַיִּים. וּבְנֵי אַהֲרֹן שֶׁנִּכְנְסוּ חַיִּים, וְיָצְאוּ שְׂרוּפִים וֶאֱלִיהוּא מַבִּיט בְּאֵלּוּ וּבְאֵלּוּ, וְאוֹמֵר: אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי. אֵימָתַי, וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי וְגוֹ', שֶׁאַרְבַּעְתָּן רְאוּיִין לָמוּת, וְהִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה עֲלֵיהֶם, וְעָשְׂתָה תְּפִלָּתוֹ מֶחֱצָה. אֵימָתַי, בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל מַה כְּתִיב שָׁם, וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ (דברים ט, כ). וְאֵין הַשְׁמָדָה אֶלָּא כִּלְיוֹן בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת (עמוס ב, ט). כֵּיוָן שֶׁהִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה עֲלֵיהֶם, עָשָׂה תְּפִלָּתוֹ מֶחֱצָה. אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן. אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַהֲרֹן, לֹא כָּתַבְתִּי בְּתוֹרָתִי, עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה וְגוֹ' (שמות כב, ח). עַל שׁוֹר, אֵין אַתָּה זוֹכֵר מַה שֶּׁעָשִׂיתָ בַּשּׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר (תהלים קו, כ). עַל חֲמוֹר, עַל אוֹתָן מִצְרִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם (יחזקאל כג, כ), עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה, שֶׁיְּהוּ מִשְׁתַּחֲוִים לוֹ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָאֲסַפְסוּף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ (במדבר יא, ד). עַל שֶׂה, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ (ירמיה נ, יז). עַל שַׂלְמָה, אוֹתָן שֶׁכָּתַב בָּהֶן, שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָנוּ (ישעיה ג, ו). עַל כָּל אֲבֵדָה, אוֹתָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן, צֹאן אוֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי (ירמיה נ, ו). מִי הוּא זֶה. אוֹתָן שֶׁאָמְרוּ, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל (שמות לב, ד), וַיַּעֲשׂוּ נְאָצוֹת גְּדוֹלוֹת (נחמיה ט, יח). עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם (שמות כב, ח), זֶה מֹשֶׁה, שֶׁכָּתַב בּוֹ, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה (שם ז, א), אָדוֹן לְפַרְעֹה, שֶׁיָּשַׁב מֹשֶׁה וְדָנָם. אֲשֶׁר יַרְשִׁיעוּן אֱלֹהִים (שם כב, ח). אֱלֹהִים, אֵלּוּ הַדַּיָּנִים. יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ (שם), אֵלּוּ בְּנֵי אַהֲרֹן. הֱוֵי, אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן.