מדרש תנחומא · שמות · סימן 29

‎וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כָּל דִּבְרֵי ה'. הִתְחִיל מֹשֶׁה אוֹמֵר לוֹ כָּל מַה שֶּׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵיאַךְ יֵלֵךְ וְהֵיאַךְ יַעֲשֶׂה הָאוֹתוֹת. כֵּיוָן שֶׁהָלְכוּ, הֻשְׁווּ אֵצֶל הַזְּקֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לְעוֹלָם הַזְּקֵנִים מַעֲמִידִין אֶת יִשְׂרָאֵל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשׁוֹפְטָיו עוֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן (יהושע ח, כב). אֵימָתַי יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין? כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם זְקֵנִים. לָמָּה? כְּשֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם הָיוּ נִשְׁאָלִין בִּזְקֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ (דברים לב, ז). שֶׁכָּל מִי שֶׁנּוֹטֵל עֵצָה מִן הַזְּקֵנִים, אֵינוֹ נִכְשָׁל. תֵּדַע לְךָ, כְּשֶׁשָּׁלַח בֶּן הֲדַד אֵצֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי הֵם וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי הֵם (מלכים א כ, ג). שָׁלַח לוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לְךָ אֲנִי וְכָל אֲשֶׁר לִי. שָׁלַח לוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה, כִּי אִם כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי אֵלֶיךָ וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתְךָ וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ. כָּל מַה שֶּׁתָּבַע בָּרִאשׁוֹנָה, אֵינוֹ חֶמְדָּה. בִּקֵּשׁ כֶּסֶף וְזָהָב וְהֵן חֶמְדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבָאוּ חֶמְדַּת כָּל הַגּוֹיִם (חגי ב, ז). בִּקֵּשׁ נָשִׁים וְהֵן חֶמְדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: בֶּן אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה (יחזקאל כד, טז). בִּקֵּשׁ בָּנִים וְהֵן חֶמְדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהֵמַתִּי מַחְמַדֵּי בִטְנָם (הושע ט, טז). הֱוֵי, כָּל מַה שֶּׁתָּבַע בָּרִאשׁוֹנָה חֶמְדָּה. וּמַה הוּא וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ, דָּבָר שֶׁהוּא חֶמְדָּה מִתּוֹךְ חֶמְדָּה. וְאֵיזוֹ? זוֹ הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב (תהלים יט, יא)

כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּךְ אָמַר: אֵין זוֹ שֶׁלִּי. הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁל זְקֵנִים. מִיָּד וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְכָל זִקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי רָעָה זֶה מְבַקֵּשׁ כִּי שָׁלַח אֵלַי לְנָשַׁי וּלְבָנַי וּלְכַסְפִּי וְלִזְהָבִי וְלֹא מָנַעְתִּי מִמֶּנּוּ, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל הַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם אַל תִּשְׁמַע וְלוֹא תֹאבֶה (מלכים א כ, ז-ח). כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע לַעֲצַת הַזְּקֵנִים, מִיָּד וַיֵּצֵא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת הַסּוּס וְאֶת הָרָכֶב וְהִכָּה בַּאֲרָם מַכָּה גְּדוֹלָה. הֱוֵי, לְעוֹלָם נִמְלָכִים בַּזְּקֵנִים. וְכֵן כְּתִיב: קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא ט, א).

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לָעוֹף? מָה עוֹף אֵינוֹ פּוֹרֵחַ בְּלֹא כְּנָפַיִם, אַף יִשְׂרָאֵל אֵינָן יְכוֹלִין לַעֲמֹד בְּלֹא זְקֵנִים. גָּדוֹל כֹּחַ הַזְּקֵנִים. אִם זְקֵנִים הֵם, חֲבִיבִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאִם נְעָרִים, נִטְפְּלָה בָּהֶן יַלְדוּת.

תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שָׁנִינוּ שֶׁחָלַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּבוֹד לַזְּקֵנִים. בַּסְּנֶה, דִּכְתִיב: לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות ג, טז). וּכְתִיב: וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם. בְּסִינַי, דִּכְתִיב: וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּ וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות כד, א). בְּאֹהֶל מוֹעֵד, קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא ט, א). לֶעָתִיד לָבוֹא כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד (ישעיה כד, כג).

רַבִּי אָבִין אָמַר: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲמִיד אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּגֹרֶן, וְהוּא יוֹשֵׁב בְּרֹאשׁ כֻּלָּם כְּאַב בֵּית דִּין וְדָנִין אֶת אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו (ישעיה ג, יד). עַל זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו, יוֹשֵׁב עִמָּהֶן וְדָנִין אֻמּוֹת הָעוֹלָם. וּמָה אוֹמֵר לָהֶם: אַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל (ישעיה ה, ז). גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי ה' יִסַּד צִיּוֹן וּבָהּ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמּוֹ. (ישעיה יד, לב).

וְכֵן דֶּרֶךְ הַמְּלָכִים לֵישֵׁב עֲגֻלָּה כְּגֹרֶן, וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה ישְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים בְּגֹרֶן. (מלכים א כב, י) וְכִי בְּגֹרֶן יָשְׁבוּ? אֶלָּא כִּדְתָנֵינָן, סַנְהֶדְרִין הָיוּ יוֹשְׁבִין כַּחֲצִי גֹּרֶן עֲגֻלָּה, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה, וּשְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין יוֹשְׁבִין לִפְנֵיהֶן וְכוֹתְבִין דִּבְרֵי הַמְחַיְּבִין וְדִבְרֵי הַמְזַכִּין. אָמַר שְׁלֹמֹה: אֲנִי רָאִיתִי יוֹשֵׁב עִמָּהֶן וְדָן בְּתוֹכָם, שֶׁנֶּאֱמַר: נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ (משלי לא, כג).