מדרש תנחומא · תרומה · סימן 7

‎וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ וְגוֹ'. זָהָב, כְּנֶגֶד מַלְכוּת בָּבֶל, דִּכְתִיב בָּהּ: אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא. (דניאל ב, לח). כֶּסֶף, כְּנֶגֶד מַלְכוּת מָדַי, דִּכְתִיב: וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף (אסתר ג, ט). נְחֹשֶׁת, כְּנֶגֶד מַלְכוּת יָוָן, שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִכֻּלָּם. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים, כְּנֶגֶד מַלְכוּת אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי (בראשית כה, כה). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם רוֹאִין אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְגָּאוֹת וּבָאוֹת עֲלֵיכֶם, אֲנִי מַצְמִיחַ לָכֶם יְשׁוּעָה מִתּוֹךְ שִׁעְבּוּד. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, שֶׁמֶן לַמָּאוֹר, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי (תהלים קלב, יז).

וְדָנִיֵּאל הָיָה רוֹאֶה אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת אֵלּוּ וּמִתְיָרֵא, וּכְתִיב: אֶתְכְּרִיַּת רוּחִי אֲנָה דָנִיֵּאל בְּגוֹא נִדְנֶה וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי (דניאל ז, טו). וּמַה דָּנִיֵּאל רוֹאֶה? כֵּיוָן שֶׁרָאָה נְבוּכַדְנֶצַּר אֶת הַחֲלוֹם, וּבָא דָּנִיֵּאל וּפָתַר וְאָמַר לוֹ: הַצֶּלֶם שֶׁרָאִיתָ, אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא (דניאל ב, לב), חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַף (דניאל ב, לב), זוֹ מַלְכוּת מָדַי, וּבָתְרָךְ תְּקוּם מַלְכוּ אָחֳרִי אֲרַע מִנָּךְ (דניאל ב, לט). וּמְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ דִּי נְחָשׁ (דניאל ב, לב). זוֹ מַלְכוּת יָוָן, וּמַלְכוּ תְלִיתָאָה אָחֳרִי דִּי נְחָשָׁא דִּי תִשְׁלַט בְּכָל אַרְעָא (דניאל ב, לט). שָׁקוֹהִי דִּי פַרְזֶל (דניאל ב, לג), זוֹ מַלְכוּת רְבִיעִית הִיא מַלְכוּת אֱדוֹם, וּמַלְכוּ רְבִיעָאָה תֶּהֱוֵא תַקִּיפָה כְּפַרְזְלָא יְהֵא מוֹשֵׁל בְּכָל הָאָרֶץ כַּבַּרְזֶל שֶׁהוּא מְהֻדָּק כֻּלָּהּ, וְלָמָּה מוֹשְׁלָהּ כַּבַּרְזֶל וְכַחֶרֶס. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הַמַּלְכוּת הַזּוֹ עֲתִידָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמַטְבֵּעַ שֶׁל חֶרֶס. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נִמְשְׁלָה כַּבַּרְזֶל וְכַחֶרֶס. שֶׁהִיא עֲתִידָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּבַרְזֶל וּבְחֶרֶס. מָה הַבַּרְזֶל קָשֶׁה, כָּךְ הַמַּלְכוּת קָשָׁה. מָה הַחֶרֶס נוֹחַ לְהִשְׁתַּבֵּר, כָּךְ הִיא מִשְׁתַּבֶּרֶת בְּפֶתַע, וּשְׁבָרָהּ כְּשֶׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים כָּתוּת לֹא יַחְמֹל וְלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶשׂ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד וְלַחְשׂוֹף מַיִם מִגֶּבֶא (ישעיה ל, יד).

דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נִמְשְׁלָה בָּבֶל כַּחֶרֶס? שֶׁהִיא עֲתִידָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלִי חֶרֶס.

וְהוּא הָיָה רוֹאֶה אֶת מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכֵּן דָּנִיֵּאל אוֹמֵר: חָזֵהּ הֲוַיְתָ עַד דִּי הִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן וּמְחָת לְצַלְמָא בֶּן לָקִישׁ, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וּמְחָת לְצַלְמָא, לְכָל מַלְכוּת שֶׁהֵם עוֹבְדוֹת לַצֶּלֶם בְּצַלְמָוֶת. וּבִזְכוּת מָה הוּא מוֹשֵׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּאֶבֶן? בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יְגֵעִים בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים (שמות לא, יח).

דָּבָר אַחֵר, בִּזְכוּת יַעֲקֹב שֶׁכָּתוּב בּוֹ: מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל (בראשית מט, כד). דָּבָר אַחֵר, לָמָּה בָּאֶבֶן? לְשַׁבֵּר אֶת לֵב הָאֶבֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם (יחזקאל לו, כו). וּמְחָת לְצַלְמָא, שֶׁהוּא מְכַלֶּה אֶת כָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וְגוֹ' (ישעיה יא, ד). וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים בְּהַשְׁקֵט וָבֶטַח בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח (יחזקאל כח, כו).