מדרש תנחומא · בא · סימן 14

‎וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ, זוֹ קִבֹּרֶת. בֵּין עֵינֶיךָ, זֶה קָדְקֹד. הֵיכָא, אָמְרֵי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: מָקוֹם שֶׁמֹּחַ הַתִּינוֹק רוֹפֵס. וְאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תְּפִלִּין אֵלּוּ הֵן: קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר, וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה', שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ. וּבַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּפִלִּין וְסֵפֶר תּוֹרָה, אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ בּוֹ אֶת הַמִּטָּה, עַד שֶׁיַּנִּיחֵם כְּלִי בְּתוֹךְ כֶּלִי. אָמַר רָבָא: גְּלִימָא אַקַּמְטְרָא, כִּכְלִי בְּתוֹךְ כְּלִי דָּמֵי.

תְּפִלִּין שֶׁבַּיָּד, אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת, וְאֵלּוּ כֻּלָּן בְּכֶרֶךְ אֶחָד. וְאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ כֻּלָּן עַל תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ בְּאַרְבַּע טוֹטָפוֹת. וּמִנַּיִן שֶׁהֵן אַרְבַּע? טַט בְּכַתְפִי שְׁתַּיִם, פַּת בְּאַפְרִיקִי שְׁתַּיִם, הֲרֵי אַרְבַּע בְּשֶׁל רֹאשׁ, וְכֻלָּן חָמֵשׁ. וּמִנַּיִן שֶׁבַּיָּד אֶחָד? דִּכְתִיב: וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה, ה' יְתֵרָה, הֲרֵי חֲמִשָּׁה. הָא לָמַדְתָּ, טוֹטָפֹת אַרְבַּע בָּרֹאשׁ, וְטוֹטֶפֶת אַחַת בַּיָּד. יָכוֹל בְּיָד אַרְבַּע? תַּלְמוּד לוֹמַר: לְאוֹת עַל יָדְךָ. וּבַיָּד הֵיכָא מַנַּח לָהּ, יָכוֹל עַל גַּב הַיָּד כְּשֵׁם שֶׁתְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ עַל גַּב הָרֹאשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ (דברים ו, ו). מִכָּאן אָמְרוּ: צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא שִׂימָה כְּנֶגֶד הַלֵּב. יָכוֹל אַף בַּלֵּילוֹת כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: מִיָּמִים יָמִימָה. יָמִים וְלֹא לֵילוֹת. יָכוֹל בַּשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: מִיָּמִים יָמִימָה. יָמִים וְלֹא לֵילוֹת. יָכוֹל בְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: מִיָּמִים יָמִימָה. יֵשׁ יָמִים שֶׁאָדָם נוֹתֵן, וְיֵשׁ יָמִים שֶׁאֵין אָדָם נוֹתֵן. אֶלָּא הֵן יָמִים שֶׁאֵין אָדָם נוֹתֵן, שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. יָכוֹל יְהֵא תְּפִלִּין בַּיָּמִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: עַל יָדְכָה. וְאֵין יָדְךָ אֶלָּא שְׂמֹאל, שֶׁנֶּאֱמַר: אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם (ישעיה מח, יג). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים (שופטים ה, כו).

וּמִנַּיִן שֶׁהוּא בְּכֶרֶךְ אֶחָד? וְהָיָה לְךָ לְאוֹת, וְלֹא לַאֲחֵרִים. וְשִׁעוּר רְצוּעָה שֶׁל יָד, אָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: עַד אֶצְבַּע צְרֵדָה. וּמַאי צְרֵדָה? אֶצְבַּע אֶמְצָעִית. וּפוּתְיָהּ דִּרְצוּעָה, כְּאֹרֶךְ שְׂעוֹרָה. וּמִצְוָה לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין שֶׁל יָד תְּחִלָּה וּמְבָרֵךְ, בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין. וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן שֶׁל רֹאשׁ וּמְבָרֵךְ, בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין. וְאִם סָח בֵּין תְּפִלָּה שֶׁל יָד לִתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ, עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ וְחוֹזֵר עָלֶיהָ מֵעוֹרְכֵי הַמִּלְחָמָה. וְאִם בִּיהֵא שְׁמֵהּ רַבָּה מְבָרַךְ אוֹ בִּקְדֻשָּׁה פָּסַק בֵּין תְּפִלָּה שֶׁל יָד לְשֶׁל רֹאשׁ וְעָנָה קְדֻשָּׁה אוֹ יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא, מֵעוֹרְכֵי הַמִּלְחָמָה אֵינוֹ חוֹזֵר, אֶלָּא חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ עַל שֶׁל רֹאשׁ, מִפְּנֵי שֶׁכָּל תְּפִלָּה טְעוּנָה שְׁתֵּי בְּרָכוֹת. אִם בֵּרְכָן כְּאַחַת, עוֹלוֹת לָזוֹ וְלָזוֹ. אִם הִפְסִיקָן בִּיהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא אוֹ בִּקְדֻשָּׁה, בָּטְלָה בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ שְׁתֵּיהֶן. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר בְּשִׂיחַת חֻלִּין, שֶׁהִיא עֲבֵרָה גְּדוֹלָה. וּכְשֶׁהוּא חוֹלֵץ, חוֹלֵץ שֶׁל רֹאשׁ, וְאַחַר כָּךְ שֶׁל יָד.

יָכוֹל יְהֵא נוֹהֵג בַּנָּשִׁים? תַּלְמוּד לוֹמַר: לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ (שמות יג, ט). מִי שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, יָצְאוּ נָשִׁים שֶׁאֵינָן בְּתַלְמוּד תּוֹרָה. יָכוֹל אַף קְטַנִּים? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְשָׁמַרְתָּ (שמות יב, י). כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּשְׁמִירָה, יֶשְׁנוֹ בַּעֲשִׂיָּה. יָצְאוּ קְטַנִּים שֶׁאֵינָן בִּשְׁמִירָה. וְאִם יֵשׁ קָטֹן בַּר מִצְוָה וּבַר דַּעַת, מִיחַיַּיב. יָכוֹל לֹא יִבְדֹּק אֶת הַתְּפִלִּין? תַּלְמוּד לוֹמַר: מִיָּמִים יָמִימָה. מִכָּאן אָמְרוּ: צָרִיךְ אָדָם לִבְדֹּק אֶת הַתְּפִלִּין אֶחָד לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. נֶאֱמַר כָּאן מִיָּמִים יָמִימָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ (ויקרא כה, כט). מַה לְּהַלָּן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אַף כָּאן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל. וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָדְקָן עוֹלָמִית. וְכֵן הָיָה שַׁמַּאי אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁל בֵּית אֲבִי אִמָּא.

וְאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ, צָרִיךְ לְכָתְבָן כְּסִדְרָן. כְּתָבָן שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן, הֲרֵי אֵלּוּ יִגָּנֵזוּ.