מדרש תנחומא · לך לך · סימן 6

‎וַיְהִי בִימֵי אַמְרָפֶל. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר עֶרֶב פֶּסַח, כֵּיצַד אוֹכֵל פִּסְחוֹ? כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: טוֹבֵל וְאוֹכֵל פִּסְחוֹ לָעֶרֶב. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הַפּוֹרֵשׁ מִן הָעָרְלָה, כְּפוֹרֵשׁ מִן הַקֶּבֶר.

אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: חָבִיב הַגֵּר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן אוֹתָן אֻכְלוֹסִין שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינָי. לָמָּה? שֶׁכָּל אוֹתָן אֻכְלוֹסִין אִלּוּלֵי שֶׁרָאוּ הַקּוֹלוֹת וְהַלַּפִּידִים וּבְרָקִים וְהֶהָרִים רוֹעֲשִׁים וְקוֹל שׁוֹפָרוֹת, לֹא קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם מַלְכוּת שָׁמַיִם. וְזֶה לֹא רָאָה אַחַד מִכֻּלָּם וּבָא וּמַשְׁלִים עַצְמוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקִבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, יֵשׁ חָבִיב מִזֶּה.

מַעֲשֶׂה בְּאוּנְקְלוּס הַגֵּר שֶׁשָּׁאַל לְזָקֵן אֶחָד, מֶה חָבִיב הַגֵּר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּל חִבָּתוֹ כָּתַב בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה (דברים י, יח). אָמַר לוֹ: יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא תָבַע מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ (בראשית כח, כ). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, חָבִיב הַגֵּר שֶׁהִכְתִּיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבוֹדוֹ עַל יְדֵי הַנָּבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ (ירמיה יד, ח). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי מְחַבֵּב אֶת הַגֵּרִים, וְהָרְשָׁעִים הַלָּלוּ בָּאִים לְהִזְדַּוֵּג לְאַבְרָהָם אֲבִי הַגֵּרִים. אוֹי לָהֶם שֶׁסּוֹפָם לִפֹּל לְפָנָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל. וּמִי הָיָה זֶה? נִמְרוֹד. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אַמְרָפֶל? עַל שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם, פּוֹל לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ.