מדרש תנחומא · פקודי · סימן 7

‎אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וַתְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עַמִּי (ש״‎ב כב, מד). וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר, תְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עָם (תהלים יח, מד). מֵרִיבֵי עָם אֵלּוּ הָאֻמּוֹת, מֵרִיבֵי עַמִּי אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. אָמַר דָּוִד, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִשְׂרָאֵל רוֹגְנִים הֵם, אַתָּה מְבַקֵּשׁ שֶׁיָּשִׂיחוּ אַחֲרָי. תֵּדַע לְךָ, כְּשֶׁנַּעֲשָׂה בֵית הַמִּקְדָּשׁ, כָּל דָּבָר וְדָבָר נַעֲשָׂה בְּמִסְפָּר וּבְמִשְׁקָל, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּמִסְפָּר בְּמִשְׁקָּל לַכֹּל וַיִּכָּתֵב כָּל הַמִּשְׁקָל (עזרא ח, לד). לָמָּה, שֶׁהֵם רוֹגְנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה (במדבר כא, ה). הֱוֵי, תְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עַמִּי. וּמְדַבֵּר בְּמֹשֶׁה כְּשֶׁעָשָׂה אֶת הַמִּשְׁכָּן. אָמַר מֹשֶׁה, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל אִכְפַּת לָהֶם, מְשִׂיחִין בַּאֲחֵיהֶם וּבְאִמּוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר, בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי (תהלים נ, כ). מַהוּ תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַּבֵּר. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, לֹא תֹאמַר שֶׁבְאָחִיו מֵאָבִיו יֶשׁ לוֹ רְשׁוּת לְדַבֵּר וְלֹא בְּאָחִיו מֵאִמּוֹ, אֶלָּא אִם דִּבַּרְתָּ בְּאָחִיךָ מֵאָבִיךָ, סוֹפְךָ לְדַבֵּר בְּאָחִיךָ מֵאִמְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: תֵשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי.

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, אָמַר דָּוִד, אִם דִּבַרְתָּ בְּעֵשָׂו שֶׁהוּא אָחִיךָ, סוֹפְךָ לְדַבֵּר בְּבֶן אֻמָּתְךָ, זֶה מֹשֶׁה רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים, שֶׁדִּבְּרוּ בוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה.

אָמַר מֹשֶׁה, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיִשְׂרָאֵל רוֹגְנִים הֵם, הֲרֵנִי עוֹשֶׂה לָהֶם חֶשְׁבּוֹן מִכָּל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן. הִתְחִיל לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן עִמָּהֶם, אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִשְׁכָּן, וְהוּא נוֹתֵן לָהֶם חֶשְׁבּוֹן עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף וְלַנְּחֹשֶׁת, וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר, וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת, וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת, וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר. עִם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן וְהוֹלֵךְ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁעֲשׂוּיִין כַּסֵּדֶר בְּתוֹךְ הַמִּשְׁכָּן, שָׁכַח אֶלֶף וְשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל שֶׁעָשָׂה מֵהֶן וָוִין לָעַמּוּדִין וְלֹא הָיוּ נִרְאִין. הִתְחִיל עוֹמֵד תָּמֵּהַּ וְאוֹמֵר: עַכְשָׁו יִמְצְאוּ יְדֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל עָלַי לוֹמַר, שֶׁאֲנִי נָטַלְתִּי אוֹתָם. וְהוּא חוֹזֵר לָבוֹא עַל כָּל מְלָאכָה וּמְלָאכָה. מִיָּד הֵאִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עֵינָיו, וְתָלָה עֵינָיו וְרָאָה שֶׁהָיוּ עֲשׂוּיִין וָוִין לָעַמּוּדִים. הִתְחִיל לְהָשִׁיב לָהֶם בְּקוֹל רָם, וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְפַּיְּסוּ יִשְׂרָאֵל. מִי גָרַם לוֹ. עַל יְדֵי שֶׁיָּשַׁב וְעָשָׂה חֶשְׁבּוֹן, אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן.

וְלָמָּה עָשָׂה חֶשְׁבּוֹן. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲמִינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא (במדבר יב, ז), וּמֹשֶׁה נָתַן חֶשְׁבּוֹן? אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַע לֵיצָנֵי הַדּוֹר שֶׁהָיוּ מְשִׂיחִין אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה וְגוֹ' וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה (שמות לג, ח). וּמֶה הָיוּ אוֹמְרִים. רַבִּי יִצְחָק הָיָה דוֹרֵשׁ לְשֶׁבַח (וכו', כי תשא כז). וַחֲבֵרוֹ מְשִׁיבוֹ, רֵיקָה, אָדָם שֶׁנִּתְמַנָּה עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן עַל כִּכְּרֵי כֶסֶף וְעַל כִּכְּרֵי זָהָב שֶׁאֵין לָהֶם חֵקֶר וְלֹא מִשְׁקָל וְלֹא מִנְיָן, מָה אַתָּה רוֹצֶה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָשִׁיר? כְּשֶׁשָּׁמַע כֵּן, אָמַר חַיֵּיכֶם, מִשֶּׁנִּגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם חֶשְׁבּוֹן. כֵּיוָן שֶׁנִּגְמְרָה, אָמַר לָהֶם: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן.