מדרש תנחומא · משפטים · סימן 4

‎וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים הַכֶּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל טוֹב (משלי כד, כג). אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁנָּתַתִּי לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה. וּכְתִיב בָּהּ: אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים. הַכֶּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל טוֹב. מַהוּ? שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁדַּיָּן מַכִּיר פָּנִים וּמְקַלְקֵל אֶת הַדִּין, מְסַלֵּק אֶת הַשְּׁכִינָה, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: טוֹב ה' לַכֹּל (תהלים קמה, ט), מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב בּוֹ: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט (תהלים פב, א).

וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים: מַהוּ זֶה שֶׁסִּלֵּק שְׁכִינָתוֹ מִן יִשְׂרָאֵל? וְהוּא אוֹמֵר: סִלַּקְתִּי אֶת שְׁכִינָתִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי, מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתִי הַדַּיָּן שֶׁקִּלְקֵל אֶת הַדִּין וְעָמַדְתִּי מִשָּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה' אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ (תהלים יב, ו). מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה? שׁוֹלֵף חַרְבּוֹ כְּנֶגְדּוֹ לְהוֹדִיעוֹ שֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב לְמַעַן תֵּדְעוּן שַׁדּוּן (איוב יט, כט). שֶׁדָּן כְּתִיב, וּכְשֶׁדָּן דִּין אֱמֶת, אֵין הַשְּׁכִינָה זָזָה הֵימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכִי הֵקִים ה' לָהֶם שֹׁפְטִים וְהָיָה ה' עִם הַשֹּׁפֵט וְהוֹשִׁיעָם מִיַּד אֹיְבֵיהֶם כֹּל יְמֵי הַשּׁוֹפֵט (שופטים ב, יח). לְכָךְ כְתִיב: כֹּה אָמַר ה', שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא (ישעיה נו, א), אֲנִי מְקָרֵב עַצְמִי עִמָּכֶם.

וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בִּנְבוּכַדְנֶצַּר כְּשֶׁרָאָה אֶת הַחֲלוֹם, דִּכְתִיב: וַאֲלוּ אִילָן בְּגוֹא אַרְעָא וְרוּמֵהּ שַׂגִּיא (דניאל ד, ז), כָּל אוֹתוֹ עִנְיָן, קָרֵא בְחַיִל וְכֵן אָמַר, גֹּדּוּ אִילָנָא וְקַצִּצוּ עַנְפוֹהִי, אַתַּרוּ עָפְיֵהּ וּבַדַּרוּ אִנְבֵּהּ, תְּנֻד חֵיוְתָא מִן תַּחְתּוֹהִי וְצִפֲּרַיָּא מִן עַנְפוֹהִי (דניאל ד, יא). נִכְנַס דָּנִיֵּאל אֶצְלוֹ מִתְפַּחֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר, אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָה וְרַעְיֹנִֹי יְבַהֲלֻנֵּהּ, עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר, בֵּלְטְשַׁאצַּר, חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ אַל יְבַהֲלָךְ, עָנֵה בֵלְטְשַׁאצַּר וְאָמַר, מָרִיא, חֶלְמָא לְשָׂנְאָיךְ וּפִשְׁרֵהּ לְעָרָיךְ (דניאל ד, טז). שׂוֹנְאוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר מִי הוּא, יִשְׂרָאֵל. לָמָּה? שֶׁהָרַג אוֹתָם וְהֶחֱרִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהֶגְלָה אוֹתָם. אֶלָּא תָּלָה דָּנִיֵּאל עֵינָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאָמַר: מָרִי, רִבּוֹנִי, הַחֲלוֹם וּפִתְרוֹנוֹ יִתְקַיֵּם בִּנְבוּכַדְנֶצַּר שׂוֹנְאָךְ וְעָרָךְ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה נְבוּכַדְנֶצַּר אֶת הַחֲלוֹם וּפִתְרוֹנוֹ, הִתְחִיל לוֹמַר לְדָנִיֵּאל, מָה אַתָּה יוֹעֲצֵנִי? אָמַר לוֹ: הַלָּלוּ הָעֲנִיִּים שֶׁהִגְלֵיתָ מֵאַרְצָם, רְעֵבִים וּצְמֵאִים עֲרֻמִּים, פְּתַח לָהֶם אוֹצְרוֹתֶיךָ וּפַרְנֵס אוֹתָם, אוּלַי תְּרַפֵּא אֶת הַחֲלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק וַעֲוָיָתָךְ בְמִחַן עֲנָיִן הֵן תֶּהֱוֵה אַרְכָה לִשְׁלֵוְתָךְ (דניאל ד, כד).

וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁדָּנִיֵּאל הַצַּדִּיק הָיָה מַשִּׂיא עֵצָה כָּזוֹ לִנְבוּכַדְנֶצַּר שׂוֹנְאוֹ שֶׁל מָקוֹם? אֶלָּא לְפִי שֶׁרָאָה אֶת יִשְׂרָאֵל שִׁלְפֵי גּוֹלָה, מְטֻלְטָלִים דְּווּיִים בְּרָעָב, לְפִיכָךְ הִשִּׂיאוֹ עֵצָה כָּזוֹ בְּרַחֲמָנוּתוֹ עֲלֵיהֶם, לְפִי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁלַּסּוֹף נַפְשׁוֹ קְנִיטָה עֲלֵיהֶם. מִיָּד פָּתַח אוֹתוֹ רָשָׁע אוֹצְרוֹתָיו וְחִלֵּק לָהֶם לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שָׁכַח אוֹתוֹ רָשָׁע אֶת הַחֲלוֹם. וְהִתְחִיל לְטַיֵּל עַל פַּלְטֵרִין שֶׁלּוֹ. שָׁמַע קוֹל הֲמוֹן צַעֲקַת הָעֲנִיִּים לִפְנֵי אוֹצְרוֹתָיו. אָמַר לַעֲבָדָיו: מַה קּוֹל זֶה שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ? אָמְרוּ לוֹ: הָעֲנִיִּים שֶׁהִגְלֵיתָ תּוֹבְעִים פַּרְנָסָתָם. מִיָּד נִכְנַס בּוֹ עַיִן רָעָה. עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר: הֲלָא דָא הִיא בָּבֶל רַבְּתָא דִּי אֲנָה בֱנַיְתַהּ לְבֵית מַלְכוּ בִּתְקָף חִסְנִי וְלִיקָר הַדְרִי (דניאל ד, כז). אָמַר: אִלּוּלֵי בֵּית הַמָּמוֹן שֶׁלִּי, מֵהֵיכָן אֲנִי בּוֹנֶה הַמְּדִינָה הַזּוֹ כֻּלָּהּ? צִוָּה וּפָסַק לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא וְגוֹ' (דניאל ד, כח). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, מִי גָּרַם לְךָ שַׁלְוָה כָּל אוֹתָן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, הֲלֹא הַצְּדָקָה שֶׁעָשִׂיתָ. וּמָה אֻמּוֹת הָעוֹלָם כָּךְ, יִשְׂרָאֵל עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: כֹּה אָמַר ה' שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה (ישעיה נו, א).