מדרש תנחומא · וארא · סימן 2

‎לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי וְגוֹ'. וְאֵין לָכֵן אֶלָּא שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי וְגוֹ' (ש״‎א ג, יד). הָלַךְ מֹשֶׁה וְאָמַר לָהֶם כָּךְ: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וְגוֹ'. חָזַר מֹשֶׁה וְאָמַר: הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵר אֶל פַּרְעֹה. הַמָּשָׁל אוֹמֵר: מִן שִׁטַּיָּא לֵית הֲנָיָא אֶלָּא קַצְיֵהּ.

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה. עָשָׂה אוֹתָן שָׁוִים. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֱיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ כָּבוֹד וְחִלְקוּ כָּבוֹד לַמֶּלֶךְ, שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ אֶת הַדִּין. לְפִיכָךְ מֹשֶׁה אוֹמֵר לוֹ: נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶת יָמִים. פֶּן יִפְגָּעֲךָ בַּדֶּבֶר אוֹ בַּחֶרֶב לֹא אָמַר, אֶלָּא פֶּן יִפְגָּעֵנוּ (שמות ה, ג), שֶׁנָּהַג בּוֹ כָּבוֹד.