מדרש תנחומא · בראשית · סימן 12

‎וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, בַּעֲוֹן זִמָּה אַנְדַּרְלָמוּסְיָא בָּאָה לָעוֹלָם וְסָפָה הַטּוֹבִים וְהָרָעִים. וְרַבִּי עֲזַרְיָה אוֹמֵר, הַכֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְוַתֵּר חוּץ מִן הַזִּמָּה. רְאֵה, עַד שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ עָלֶיהָ מַה כְּתִיב: וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי. וְכֵן בִּסְדוֹמִיִּים, טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ (בראשית יט, ד), וְכָל אוֹתוֹ הָעִנְיָן. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט וְגוֹ' כִּי מַשְׁחִיתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי ה' וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה' לְשַׁחֲתָהּ (בראשית יט, יג). לָמָּה ה' ה' שְׁתֵּי פְעָמִים? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי הוּא שֶׁפָּרַעְתִּי מִזִּמְרִי וּמִשִּׁמְשׁוֹן וּמֵאַמְנוֹן, וַאֲנִי עָתִיד לָתֵת שָׂכָר טוֹב לְמִי שֶׁהוּא גוֹדֵר עַצְמוֹ מִן הָעֲבֵרָה, כְּשֵׁם שֶׁנָּתַתִּי לְיוֹסֵף וּלְיָעֵל וּלְפַלְטִי.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יוֹסֵף מִשֶּׁלּוֹ נָתְנוּ לוֹ, הַפֶּה שֶׁלֹּא נָשַׁק בְּזִמָּה, נֶאֱמַר לוֹ: וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי (בראשית מא, מ). צַוָּאר שֶׁלֹּא הִרְכִּין לַעֲבֵרָה, וַיָּשֶׂם רְבִיד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ (בראשית מא, מב). הַיָּד שֶׁלֹּא נָגְעָה בַעֲבֵרָה, וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ וְגוֹ' (בראשית מא, מב). הַגּוּף שֶׁלֹּא נִדְבַּק לַעֲבֵרָה, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ (בראשית מא, מב). רֶגֶל שֶׁלֹּא עָלָה עָלֶיהָ, וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה (בראשית מא, מג). הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלֹּא חָשַׁב, נִקְרָא נָבוֹן וְחָכָם. לֵב שֶׁלֹּא הִרְהֵר, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְצָפְנַת פַּעְנֵחַ. אֲבָל הַסְּדוֹמִיִּים הִמְטִיר עֲלֵיהֶן אֵשׁ וְגָפְרִית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' הִמְטִיר עַל סְדוֹם וְגוֹ', וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְגוֹ' (בראשית יט, כד-כה). לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן, אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם וְגוֹ'.

הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם, מְלַמֵּד, שֶׁהָיוּ רוֹאִין חַמָּה וּלְבָנָה וְעוֹשִׂין כְּשָׁפִים. עֲלֵיהֶם הוּא שֶׁאָמַר, הֵמָּה הָיוּ בְּמֹרְדֵי אוֹר (איוב כד, יג). הֵמָּה הַגִּבֹּרִים, שֶׁהָיוּ קָשִׁין וּמוֹרְדִין וּמְכַשְּׁפִין. וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפַצְנוּ, מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ (איוב כא, יד-טו).

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, לָמָּה הָיוּ מוֹרְדִין, שֶׁהָיוּ זוֹרְעִין שָׁנָה אַחַת וְעוֹשִׂין מָזוֹן לְאַרְבָּעִים שָׁנָה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכָךְ אַתֶּם עוֹשִׂים? עוֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר. וְרַבִּי

שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא אָמַר, לָמָּה הָיוּ מוֹרְדִין, שֶׁהָיוּ רוֹאִין לְעַצְמָן בָּנִים וּבְנֵי בָנִים חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת וְלֹא הָיוּ מֵתִין, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכָךְ אַתֶּן מוֹרְדִין? מִכָּאן וָאֵילָךְ, עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר, שֶׁתִּהְיוּ מוֹלִידִין וְקוֹבְרִין. וְקֹר וָחֹם, שֶׁתִּהְיוּ מִתְיַסְּרִין בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת. וְקַיִץ וָחֹרֶף, שֶׁתִּהְיוּ מִתְקַיְּצִין וּפְנֵיכֶם מִתְחָרְפִין, וְהַיִּסּוּרִין אֵינָן פּוֹסְקִין וְתִהְיוּ מִצְטַעֲרִין בְּגוּפֵיכֶם, אֵין אַתֶּם שׁוֹבְתִין יוֹמָם וָלַיְלָה, וְתִהְיוּ נִדּוֹנִין בָּאֵשׁ וּבַשָּׁלֶג.