מדרש תנחומא · ויחי · סימן 14

‎בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי אֱלֹהִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים (עמוס ג, ז). בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה הַסּוֹד לִירֵאָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: סוֹד ה' לִירֵאָיו (תהלים כה, ד). חָזַר וּנְתָנוֹ לַיְשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ (משלי ג, לב). חָזַר וּנְתָנוֹ לַנְּבִיאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים.

כָּל מַה שֶּׁהָיוּ הַצַּדִּיקִים עוֹשִׂין, בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עוֹשִׂין. יַעֲקֹב שֶׁבֵּרַךְ יְהוּדָה הִמְשִׁילוֹ כְּאַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. וּמְזַוְּגוֹ כְּנֶגֶד מַלְכוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה (דניאל ז, ד), וְדָנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִזְדַּוְּגִין לָהּ. וּלְיוֹסֵף מִזְדַּוֵּג כְּנֶגֶד מַלְכוּת אֱדוֹם.

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, מָסֹרֶת אַגָּדָה הִיא, שֶׁאֵין עֵשָׂו נוֹפֵל אֶלָּא בְּיַד בְּנֵי בָנֶיהָ שֶׁל רָחֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם לוֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן (ירמיה מט, כ). מֹשֶׁה

זִוֵּג שֵׁבֶט לֵוִי כְּנֶגֶד מַלְכוּת יָוָן הַמַּקְדּוֹנִי. בְּנֵי חַשְׁמוֹנָאִי שֶׁהֵן מִלֵּוִי, לֵוִי שֵׁבֶט שְׁלִישִׁי, וְזוֹ מַלְכוּת שְׁלִישִׁית. לֵוִי שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת, יָוָן שָׁלֹש אוֹתִיּוֹת. זֶה מַקְרִיב פָּרִים, וְזוֹ כוֹתֶבֶת בְּקֶרֶן הַשּׁוֹר, אֵין לָהֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אֵלּוּ מְרֻבִּין, וְאֵלּוּ מְעוּטִין. מֹשֶׁה רָאָה אוֹתָן וּבֵרֲכָן, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ (דברים לג, יא).

מֵקִישׁ לְבִנְיָמִין כְּנֶגֶד מַלְכוּת מָדַי, שֶׁמָּרְדְּכַי פוֹרֵעַ מִמֶּנָּה, שֶׁהוּא מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין. וּכְתִיב בְּמַלְכוּת מָדַי, וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב (דניאל ז, ה). שֶׁהֵקִישָׁהּ כְּנֶגֶד שֵׁבֶט בִּנְיָמִין שֶׁנִּמְשָׁל בִּזְאֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף. מָה זְאֵב חוֹטֵף, כֵּן שִׁבְטוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין חוֹטֵף. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם (שופטים כא, כא). הֲרֵי כְּשֵׁם שֶׁהַזְּאֵב חוֹטֵף, כָּךְ בִּנְיָמִין.

וְכֵן בְּשׁוֹפְטִים בְּאֵהוּד, וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב וְלָךָ שְׁנֵי פֵיוֹת (שופטים ג, טז), שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בִּשְׁנֵי עוֹלָמִים, שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ, וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם (תהלים קמט, ו), שֶׁזּוֹכֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא.

נִכְנַס אֵצֶל עֶגְלוֹן, אָמַר לוֹ: דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חָלַקְתָּ לִי כָּבוֹד וְעָמַדְתָּ מֵעַל הַכִּסֵּא, חַיֶּיךָ, אֲנִי מַעֲמִיד מִבִּתְּךָ בֵּן שֵׁיֵּשֵׁב עַל כִּסְאִי. וְאֵיזוֹ, זוֹ רוּת הַמּוֹאֲבִיָה. כֵּיוָן שֶׁעָמַד שְׁלֹמֹה, וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ (דה״‎א כט, כג). מַה כְּתִיב בְּאֵהוּד, וַיִּקַּח אֶת הַחֶרֶב מֵעַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ וַיִּתְקָעֶהָ בְּבִטְנוֹ. בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, וַיִּתְקָעֶהָ בְּבִטְנוֹ. וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, מְדַבֵּר בְּאַרְצוֹ.

בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, מְדַבֵּר בְּאַרְצוֹ שֶׁהִיא מְבַכֶּרֶת פֵּרוֹתֶיהָ. לְפִיכָךְ בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד. וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, זוֹ בֵּית אֵל הַמְּלַקֶּשֶׁת פֵּרוֹתֶיהָ.

בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, מְדַבֵּר בְּשָׁאוּל. בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּחֶם סָבִיב בְּכָל אֹיְבָיו בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וְגוֹ' (ש״‎א יד, מז). וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶת בָּנָיו וְנֹשׂא כֵלָיו (ש״‎א לא, ו). הֱוֵי, וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל.

דָּבָר אַחֵר, בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, מְדַבֵּר בְּאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה. בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן לִשְׁתּוֹת (אסתר ז, א). וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן.

דָּבָר אַחֵר, בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, מְדַבֵּר בַּקָּרְבָּנוֹת. בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר (שמות כט, לט). וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי וְגוֹ'.

וּמְדַבֵּר בַּמִּזְבֵּחַ שֶׁהָיָה אָמָּה אַחַת מִן הַמִּזְבֵּחַ בְּתוֹךְ חֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיְתָה הָאֵשׁ זָזָה מִתּוֹךְ חֶלְקוֹ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם (דברים לג, יב).