מדרש תנחומא · שמות · סימן 6

‎הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ. חֵרֵף כְּלַפֵּי מַעְלָה. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְכַאֲשֶׁר אַתֶּם מְעַנִּין אוֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ. וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה הֵם נִתּוֹסְפִים עַל הַשּׂוֹנְאִים וְעוֹלִים לָהֶם מִן הָאָרֶץ. כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בִּירִידָה הַתַּחְתּוֹנָה, הֵן עוֹלִין. רְאֵה מַה כְּתִיב: וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ. כָּךְ אָמַר דָּוִד: כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ (תהלים מד, כו). מַה כְּתִיב שָׁם, קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדָּךְ.