פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה · Parasha 1 · פרק 4 · Midrash 2

דאתקריאת משכנותא. הוקשה לחז"ל שאמר משכני משמע שצריך למשוך ואם לא ימשוך לא אלך ואח"כ אמר אחריך נרוצה הם בכ"מ מדה ט"ו והכריע ע"פ מדה ל"א מוקדם שמאוחר בענין וע"פ מדה ממעל כאלו כתוב הביאני המלך חדריו בארץ ישראל אחריך נרוצה למקום משכן כבודי במקדש גלגל ושילה ובית עולמים וריב"ל דורש ע"פ המדות הנ"ל כאלו כתיב הביאני המלך חדריו משכני אחריך נרוצה שהביאני לחדריו למקום משכן כבודי ע"כ אחריך נרוצה לעשות רצונו תמיד ורבנן אינם דורשים מדה ל"א רק רישא דקרא משכני אחריך נרוצה ע"פ מדת ממעל:

ועשו לי מקדש. שמות כ"ה ח' וס"ד ושכנתי בתוכם וכל דרשות שדורש להלן בפסוק זה הכל בעבור קושיא זו:

על שסלקת. וכאלו כתיב משכני שכינתך וכמ"ש במשוך היובל בפסוק היובל וכן כאן שמשכתי והפסקתי ממני ולא פי' מה הפסיק ודורשים ע"פ מדת ממעל ודרך קצרה שהמשיך את השכינה והפסיקה ע"כ אחריך נרוצה לבקש שתשיב שכינתך בתוכנו:

ויתאבלו. שבכו שישיב שכינתו ויעלה בתוכם וס"ד ולא שתו איש עדיו עליו ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב ועל זה הביא דרשת רשב"י:

זין שנתן. שמ"ר פ' מ"ה סי' ב' וסי' ג' וש"נ להרבה מקומות ומ"ש שנתן קאי על פסוק את עדיים כנ"ל:

אלא לבעלה. ומאחר שאתה מסתלק ממנו למה העדי לנו:

ר' איבו ורבנן. עיין מ"כ:

לגינוני. לקמן פסוק באתי לגני וש"נ וכמ"ש במ"ע ערך גנונא ובצלצל דגים תרגום ובגנונא דנוניא ופי' מקום צלו וסוכתו והכוונה על מקום שכינתו בארץ שהיה שם עיקר בתחלה: