ראב"ד על ספרא · ויקרא דבורא דחובה · פרשה ז · פסקה 10

ממצות ה' ולא כל מצות ה' פרט לשמיעת הקול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו. לא ידעתי מאיזה דבר מיעט אותם שהרי קרבנם אחד הוא לעשירות ולדלות ולדלי דלות: והכי מפרש אותם למטה. ואפשר לומר דהכי אשמעי' שלא תהא סבור כי כל שגגת יחיד ענין אחד הוא וקרבנו שוה. וכשתחלק למטה בין עשירות לדלות לכל המצות כולן חלק. וא"ת והלא ייחד להם פרשה עצמה ועל אותה פרשה נאמרו דלות ודלי דלות: תשובתך (איפר) [אפשר] כי מפני חידוש דברים שנאמרו בהם ייחד להם פרשה בשמיעת קול לחייב בה על הזדון כשגגה: ועוד אעפ"י שאין זדונה כרת וכן ביטוי שפתים ומטמא מקדש ללמד שאינו חייב בה עד שיהא בה ידיעה בתחלה ובסוף מה שאין כן בשאר מצות אבל לעולם אימא לך כי משפט הדלות והדלי דלות על כל המצות חוזר כי אלו השלש בכלל כל המצות הראשין נאמרו אלא שחזר ופרטן בפי' מפני חידושיהן ולכך הוצרך לומר ממצות ולא כל מצות פרט לאלו השלש שלא נאמרו בכללן כלל הילכך כל מה שנפרט בהם ומהם ואילך אינו בשאר מצות: ואשם מלמד שהוא מביא אשם תלוי גם זה תימה ואם זה לא יביא אותו מי יביא אותו. והלא בפרשת אשם תלוי כתיב אם נפש והיחיד הוא הנפש אלא להודיעך כי המקום שנאמר בו ואשם מביאין אשם תלוי לפי שמלמדין ואשם ואשם מאשם תלוי כדאיתא לקמן. והרי דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת פרט לקלות ולספק מעילות כדאיתא בפרק אשם תלוי: אי נמי ללמדך שהנשיא והיחיד שנאמר בהם ואשם מביאין אשם תלוי אבל ב"ד ומשוח אין מביאין אשם תלוי. וא"ת בב"ד נמי הא כתיב ואשמו ונגמריה מואשם דאשם תלוי הא לא מצית אמרת דאשם תלוי נפש כתיב ביה וצבור אינו בכלל נפש. וא"ת אם כן שמיעת הקול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו הרי נאמר בהם נפש ואפי' הכי אי לאו דגמרי' ג"ש ואשמו מואשם דחטאת יחיד מה להלן בקבוע אף כאן בקבוע הוה אמרינן בשמיעת הקול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו דצבור בכלל: והכי איתא בהוריות פ"א [ח:]: הא לא קשיא מידי דהכי כתיב נפש אקרבן עולה ויורד הוא דכתיב דצבור אינן בכלל דלות שאין צבור עני אבל לעולם אימא לך ב"ד מביאין עליהם פר בהוראה בשאר מצות ולהכי אצטריך לגמור ואשמו מואשם דחטאת יחיד מה להלן בקבוע אף כאן בקבוע אבל אשם תלוי צבור מביאין אותו. נפש דכתיב ביה למעוטי מאי אלא משום דאי הוה כתיב ביה ואשם תיתי אשם תלוי בשאר יחידים להכי כתביה בנשיא ויחיד ושבקיה למשיח ללמדך שאלו מביאין אשם תלוי אבל משיח לא: