ומנין שאם רצה הקדש לעשות חדשים שנה יעשה ת"ל וכו' מפרש לה בערכין דאי אקדשה בפלגו דארבעין ותמני לא מיגרע ולא מידי פי' שהרי אמרנו שאין גואלין בגרוע פחות משתי שנים לפני היובל והרי זה פחות משתי שנים לפני היובל הקדיש שלא נשאר מן היובל אלא שנה ומחצה והרי ההקדש מחשב עמו החדשי' שפחתו משתי שנים. אבל הוא אינו מחשב חדשים להקדש אע"פי שיצאה חצי שנה נותן כשנה שלימה כדאמרן: עד שנת היובל שלא יכנס לה כלום פי' לא נאמ' מדרש זה בכאן אלא ללמד על הענין שאמרנו. שאין מקדישין ליגאל בגרוע בפחות משתי השנים לפני היובל וקאמר הכא שאלו השתי שנים שאמרנו אין היובל בכללם אלא השנים הנותרות עד שנת היובל בכלל אי נמי לענין הפדיון כלומר עד מתי יכולין הבעלים לפדותו עד שנת היובל אבל משיכנס היובל כלום שוב אינו יכול לפדותו ואמרי' לקמן אינו יכול לפדות כדי שתהא שלו אבל פודה אותה כאיש אחר שלקחה מיד הגזבר בשוויה לכשיגיע יובל תהא יוצאה מידו לכהנים:
קריאה במקור
ראב"ד על ספרא · בחוקתי · פרק י · פסקה 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wien, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020310840205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ea6a66943dd426256be530195cd72f26696a0c43be33c8609b7a75c42293ed68