ונותן בשיירי לשון בזנב הלשון דבעינן שיהו באגודה כדכתי' את צפור החיה יקח אותה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור וכו' הרי לקיחה לצפור בפני עצמן. ולקיחה לעץ ארז ואזוב ושני תולעת בעצמה: וטבל אותם טבילה אחת לכולן אלמא שלשתן היו באגודה. וצפור לשמה. ומקיף לה ראשי כנפים וראש הזנב של שניה. מקיף סומך כדאמרי' בריאה אין מקיפין מערוגה לערוגה. וכן מצוה לתרום מן המוקף: וסומך אותה להן וטובל אבל לא היתה אגודה עמהם: של שניה של צפור החיה:
קריאה במקור
ראב"ד על ספרא · מצורע · פרק א · פסקה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wien, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020310840205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ea6a66943dd426256be530195cd72f26696a0c43be33c8609b7a75c42293ed68