שנכנסתי ונתביישתי ולא ירדה שכינה חשב אהרן בלבו שהיו ישראל מתייראין עליו אם יתרצה המקום בעבודתו וכל מה שהיה עובד היה עושה בבושת פנים שהיה מתבייש מהם מפני שנתקלקלו על ידו עד שירדה שכינה ורצה המקום בעבודתו וידעו הכל שנתרצה לו על אותה שעה הוא אומר רננו צדיקים בה' פי' משום דכתי' הכא וירנו. באותה שעה קפצה פורענות על נדב ואביהוא פי' על דבר שחטאו באותה שעה:
קריאה במקור
ראב"ד על ספרא · שמיני · מכילתא דמילואים ב · פסקה 19
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wien, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020310840205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ea6a66943dd426256be530195cd72f26696a0c43be33c8609b7a75c42293ed68