פרט לשקצרוה לסטים פי' אפי' הם ישראל. פרט לשקצרוה הגוים מפרש' בפיאה ירושלמי מתני' בשקצרוה לעצמן אבל אם קצרוה לישראל חייבת. וכן תני אין שוכרין פועלין גוים מפני שאין בקיאין בלקט. והיינו דקא מפרש עלה הכא מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ונתגייר ר' יהודה מחייב בשכחה שאין שכחה אלא בשעת עימור פי' דכתי' ושכחת עומר בשדה וקאמר ר' יהודה מאן דמחייב בשעת עימור אע"ג דלא הוי חייב בשעת קצירה השתא מיהת חייב ורבנן סברי כי תקצור קצירך בשדך ושכחת מאן דמחייב בשעת קצירה מיחייב בשעת עימור והאי קציר דלא הוה חייב בשעת קצירה תו לא מחייב: מיהו כולי עלמא מודו שהשכחה נוהגת במחובר ובתלוש דהא כתיב בשדך ושכחת:
קריאה במקור
ראב"ד על ספרא · קדושים · פרק א · פסקה 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wien, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020310840205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ea6a66943dd426256be530195cd72f26696a0c43be33c8609b7a75c42293ed68