ותהי נדתה עליו יכול יעלה לרגלה פי' שאם בא עליה בשלישי שלה לא יהא סופר אלא חמשה ימים בלבד כפי חשבונה. ת"ל וטמא שבעת ימים אפי' בא עליה ביום שביעי שלה יהא טמא שבעה. נמצאת אומר משכבו כמגעו מה מגעו לטמא אחד ולפסול אחד פי' בתרומה שיש בה שלישי הכלי שנגע בבועל נדה מטמא אחד ופוסל אחד שהבועל אינו אלא כשרץ או כנבלה אף משכבו מטמא אחד ופוסל אחד מה שאין כן במשכב הזב שמטמא את האדם לטמא בגדים וכל שהוא מטמא בגדים בשעת מגעו מטמא אוכלין ומשקין להיות תחלה מפני שהוא נדון כאב הטומאה שהרי הוא מטמא בגדים: אבל לאחר שפרישתו ממטמאיו הואיל ואינו מטמא בגדים אינו אב אלא ראשון הוא ומטמא אוכלין להיות שני: והכי איתא במשנת זבים פרק חמישי:
קריאה במקור
ראב"ד על ספרא · מצורע פרשת זבים · פרק ז · פסקה 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wien, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020310840205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ea6a66943dd426256be530195cd72f26696a0c43be33c8609b7a75c42293ed68