ת"ל בהם עד שיבלע יש מפרשים אעפ"י שאין בו נותן טעם והיינו דאמרינן בחולין גבי זרוע בשלה זהו היתר הבא מכלל איסור ואמר רבא לא נצרכה אלא לטעם כעיקר כלומר טעם ששים דהיתר בשאר קדשים אסור מפני בליעת משה וגבי איל נזיר[מותר]. ואי קשיא לך הא דאמרינן בזבחים פרק דם חטאת [צז.] בשל קדשים וחולין או קדשי קדשים וקדשים קלים אם יש בהם בנותן טעם הרי הקלים נאכלין כאימורין וטעונין מריקה ושטיפה ופוסלין במגע וכו' אלמא בעינן בקדשים בנותן טעם: ההיא לא קשיא מידי דשאני איסור גיעול מגוף החתיכה דהתם ליתנהו בקדשים בעין אלא הקדרה היא שבלעה והקדרה היא שפלטה. ומשום הכי בעינן התם בנותן טעם ופוסלין במגע דקתני דאם יש בה בנותן טעם מקדושת הגיעול של קדשי קדשים אף היא נעשית כחתיכה של קדשי קדשים ופוסלת חתיכה אחרת במגע לומר שאם פסולה היא תפסל האחרת ואם כשרה היא תאכל האחרת בחמור שבה: והא דקתני ונפסלין במגע קאי אקדשים וחולין שאף החתיכה של חולין שנתבשלה בקדרה של קדשים הרי היא כחתיכה של קדשים לפסול במגע כקדשים:
קריאה במקור
ראב"ד על ספרא · צו · פרק ג · פסקה 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wien, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020310840205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ea6a66943dd426256be530195cd72f26696a0c43be33c8609b7a75c42293ed68