ושאמרו הזב שמת מטמא במשא עד שימוק הבשר מפרש לה במסכת נדה פרק בתרא [סט:] מאי במשא אבן מוסמא דאי במשא ממש אטו מת בעלמא מי לא מטמא במשא והלא אף הרקב שלו מטמא במשא ממש אלא מאי במשא אבן מוסמא. והאי נושא על האבן ותחתיה משכבות ומושבות טמאים טומאה חמורה בזב שמת מדברי סופרים מפרש לה התם גזרה שמא יתעלף ויהיו סבורין שמת ועדיין לא מת:
קריאה במקור
ראב"ד על ספרא · מצורע פרשת זבים · פרק ב · פסקה 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wien, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020310840205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ea6a66943dd426256be530195cd72f26696a0c43be33c8609b7a75c42293ed68