שאם הפריש חטאתו וכו' ת"ל אחד לחטאת פי' על והביא כלומר אחד מביאין ואין שנים מביאין. אותו למעוטי יורשים. אבל בעולה דכתיב בה ואחד משמע ואחד ואחד והביא משום דאחד קרא יתירא הוא דריש ליה הכי דהוה מצי למיכתב והביא שתי תורים לחטאת ולעולה: ד"א מה ת"ל אחד לחטאת ואחד לעולה שיכול הואיל ושניהם באים תחת חטאת יהו שניהם חטאת וכו' לא ידענא מאי קא דריש שאם כתב לחטאת ולעולה היכי מצינן למימר שיביא שניהן חטאת או שניהם עולה. ואיפשר דלעכב קאמר דאלו כתב לחטאת ולעולה לכתחלה ודאי בעינן חטאת ועולת ואי עביד לתרוייהו חטאת יצא ולא בעי לאיתויי עולה לכך נאמר אחד ואחד לקבען בחטאת ועולה: ואיידי דאמרינן חד חטאת ולא שנים חטאת אמרינן נמי אחד עולה ולא שנים עולה ואע"ג דלא צריכא ליה שהרי אין כאן כפרה בלא חטאת בדלות כמו שאין בעשירות:
קריאה במקור
ראב"ד על ספרא · ויקרא דבורא דחובה · פרק יח · פסקה 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wien, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020310840205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ea6a66943dd426256be530195cd72f26696a0c43be33c8609b7a75c42293ed68